118. תשובתה הראשונה כי בעלה כלל אינו מעורב בפוליטיקה, ומאידך אישורה כי בעלה אכן רץ כמועמד מטעם סיעת "הבית היהודי", לצד ניסיונה ליצור מצג לפיו היא אינה מבינה בפוליטיקה בדרך כלשהי, חרף פעילות הענפה במסגרת העיריה וטיעוניה ל"אי סדרים" בעמותת "סרוגי מוצקין" מעוררים במידה רבה תחושה של היתממות. ודוק: השאלה היא איננה האם חל או לא חל איסור כלשהו על בעלה של התובעת לקחת חלק בפוליטיקה המקומית. האיסור החל על התובעת כעובדת ציבור, לא בהכרח יחול על בן משפחתה הקרוב, שהינו בן זוגה. השאלה הינה, האם במכלול הנסיבות, רשאי היה הנתבע לחשוד בתום לב, כי התובעת הייתה מעורבת פוליטית בדרך זו או אחרת, גם על רקע התייצבותה במטה של ראש העיר, תהא הסיבה לכך אשר תהא; קרי, האם קיימת הצדקה במקרה זה לאסור על הנתבע להעלות בפומבי את החשש שמא עובדת הציבור פעלה למטרות פוליטית, אם לאו. לטעמי התשובה הינה שלילית.
119. את הפרסומים שבמחלוקת יש לבחון על רקע המערכת העובדתית והנסיבתית כפי שהובאו לעיל ובלבד שהנתבע נחקר עליהם כדבעי וניתנה לו הזדמנות ראויה להתגונן בזיקה לדברים האמורים בפתח הכרעתי.
120. פסק הדין המנחה בתביעות לשון הרע ניתן במסגרת ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך (פורסם בנבו, 08.02.2012) (להלן: "עניין אילנה דיין") שם התווה כבוד השופט עמית את "תרשים הזרימה" לבחינת יסודות עוולת לשון הרע בשלבים כדלקמן:
א. השלב הראשון: האם הביטוי מהווה לשון הרע על פי אחת מארבע החלופות בהגדרה שבסעיף 1 לחוק, והאם מתקיים יסוד הפרסום כמשמעותו בסעיף 2 לחוק. ככל שהתשובה הינה חיובית, עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הביטוי נהנה מאחת החסינויות המוחלטות (פרסומים מותרים) הקבועות בסעיף 13 לחוק, שאז התביעה תדחה.
ב. השלב השני: ככל שאין לדחות את התביעה על פי השלב הראשון, עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הפרסום מוגן על פי אמת המידה הקבועה בסעיף 14 לחוק על שתי רגליה - אמת בפרסום ועניין ציבורי.
ג. השלב השלישי: אם הפרסום אינו נהנה מהגנת "אמת בפרסום" יש להמשיך ולבחון אם הפרסום מוגן בתום ליבו של המפרסם, בגדר אחת מהחלופות הקבועות בסעיף 15 לחוק במשולב עם חזקות תום הלב בסעיף 16. אם מצא בית-המשפט כי הפרסום אינו נהנה מהגנת סעיף 14 או מהגנת סעיף 15, יש לעבור לשלב הרביעי של הסעדים.
121. עוד נפסק כי: "בחינת כל אחד מהשלבים לא נעשית באופן "סטרילי" במנותק מהשלבים האחרים. יש יחסי גומלין בין השלבים השונים, והקו התוחם ביניהם איננו חד כפי שעשוי להשתמע. כך, לדוגמה, עוצמת הביטוי הפוגע, עשויה להשליך על העניין הציבורי במסגרת הגנת אמת דיברתי בסעיף 14 לחוק או בבחינת תום-הלב במסגרת סעיף 15 לחוק ... בהשאלה מתחומי משפט אחרים, ניתן לומר כי יש "מקבילית כוחות" בין השלבים השונים - ככל שהביטוי או הפרסום הפוגע הוא עוצמתי יותר, כך יידרש יותר בשלב ההגנות הקבועות בסעיפים 14-15 לחוק, ולהיפך" (עניין אילנה דיין לעיל, בפסקה 6).