38. לגבי דמי השכירות בגין חמש הדירות בבאר שבע (אשר אין חולק כי הוסכם שיירכשו במשותף), נחום אינו מכחיש שממועד רכישתן בשנת 2006 ועד ינואר 2014, היה עליו לטפל בגביית מלוא דמי השכירות בגינן ולהעביר לתובעת את חלקה. אלא שלטענת התובעת, נחום לא עשה זאת, והוא לא הציג ראיות כלשהן כדי לבסס מהם הסכומים שהעביר לתובעת, אם בכלל, בגין דמי שכירות בכל התקופה הנ"ל. משלא הוכיח נחום ולו לכאורה כי שילם לתובעת חלק כלשהו מדמי השכירות במשך קרוב ל-8 שנים, אין לקבל את טענתו כי התובעת חייבת לו את חלקו בדמי השכירות בגין התקופה שלאחר שנת 2014 (בעקבות הסכמת הצדדים שממועד זה ואילך תטפל התובעת בגביית דמי השכירות).
39. אשר להוצאות בגין העלויות השוטפות של הדירות בבאר שבע, אין בסיכומיו של נחום פירוט כלשהו של הסכומים ששילם לטענתו, ואף אין הפניה לאסמכתאות כלשהן לביסוס הוצאות ותשלומים בגין הדירות.
40. בנוגע להשקעה בפרויקט בטבריה, נחום אף לא הציג בסיכומיו כל פירוט או ביסוס לגבי ההליכים המשפטיים שמימן לטענתו ולגבי התשלום לרואה חשבון. כמו כן נמנע נחום מהצגת פירוט כלשהו בנוגע להתחשבנות בינו לבין התובעת בכל הקשור לכספים שהושקעו באצט, ולכן ממילא לא ביסס ולו לכאורה שהתובעת חייבת לו כספים בגין ההשקעות בפרויקט.
41. גם הטענה שלפיה נגרם לנחום נזק של 1,000,000 ₪ כתוצאה מ"מימוש" ביתו באבן יהודה אינה מפורטת או מבוססת כלל. נחום לא הסביר כיצד ומדוע נגרם לו, לטענתו, נזק בסכום הנ"ל. יתר על כן, כפי שאפרט בהמשך פסק הדין, מהראיות בתיק עולה כי עוד בסוף שנת 2007 כתב נחום לתובעת שבכוונתו למכור את הבית באבן יהודה כדי לממן את חלקו בהשקעה באצט, וכן עולה כי נחום ואשתו חתמו על הסכם למכירת הבית בתחילת אוגוסט 2008, זמן רב לפני שהועמדה ההלוואה של הבנק לאצט לפירעון מיידי. על כן, אין כל ממש בטענתו של נחום כי נאלץ "לממש" את הבית כדי לפרוע את החוב של אצט לבנק.
42. לפיכך, אני קובע כי נחום לא ביסס ולו לכאורה את טענות הקיזוז שהועלו בכתב ההגנה מטעמו, ודינן של טענות אלה להידחות.
חזקת השקר
43. בסעיפים 22-12 לסיכומיו של נחום נטען, כטענה מקדמית, שיש לדחות על הסף את תביעתה של התובעת נגד נחום מחמת חזקת השקר. בהקשר זה נטען שהתובעת סתרה את עצמה אינספור פעמים ושיקרה ביודעין, בתמיכה ובסיוע של עורכת הדין שלה.
44. ברי שלא מדובר בטענה מקדמית, אלא בטענה שכדי לדון ולהכריע בה יש להידרש למכלול העדויות והראיות בתיק. עם זאת, אציין כבר עתה כי הגם שקיימות סתירות בחלקים מסוימים מעדותה של התובעת, בנסיבות העניין לא התרשמתי שיש להסיק מכך שהתובעת שיקרה ביודעין. כמו כן אציין כי אף על פי שבאת כוחה של התובעת התערבה בחלקים מסוימים של חקירתה, לא התרשמתי כי עשתה זאת במטרה לשבש את החקירה או בניסיון לסייע לתובעת להעיד עדות שקר. התובעת היא אישה מבוגרת, תושבת ארה"ב, אשר נחקרה במשך שעות ארוכות בחקירות נגדיות בנוגע לאירועים שונים אשר התרחשו לאורך תקופה ממושכת, שנים רבות לפני מועד דיון ההוכחות. נוסף על כך, חקירתה של התובעת התנהלה בשפה האנגלית, חלקה באמצעות מתורגמן, וניכר שלעיתים התקשתה התובעת להבין את השאלות שנשאלה, אשר חלקן היו עשויות להיות מטעות או שנדרשו הבהרות לגביהן. בנסיבות אלה, ומסיבות נוספות שאליהן אתייחס בהמשך פסק הדין, לא התרשמתי מחקירותיה הנגדיות של התובעת בדיון ההוכחות כי גרסתה אינה מהימנה.