100. לעניין קבילותם של המסמכים, ראו ניתוח לעיל בעניין השיקים שמסרה התובעת לנחום עבור הפרויקט בטבריה. הטענות שלפיהן לא מדובר ברשומות מוסדיות הועלו רק בשלב ההוכחות, ומכל מקום בנסיבות העניין יש לקבל את המסמכים הבנקאיים ולייחס להם משקל לחיזוק עדותה של התובעת, ולו על יסוד הצהרתה שלא נסתרה כי קיבלה את את המסמכים מהבנקים והם משקפים נכונה את משיכות השיקים מחשבונותיה. הגם שעולה מעדותה של התובעת כי לא זכרה במדויק באיזה אופן קיבלה את המסמכים, התרשמתי כי אין בכך כדי לגרוע ממהימנות עדותה. כך גם אין לקבל את הטענה כי מעיון במסמכים שצירפה התובעת עולה שהם מזויפים משום שסימני הלוגו של הבנקים שמופיעים בהם אינם זהים לאלה שלטענתם של נתבעים 7-2 מופיעים באתרי האינטרנט של אותם בנקים. נתבעים 7-2 לא ביססו ולו לכאורה אילו סימני לוגו היו בשימוש הבנקים במועדים הרלוונטיים, בטרם הגשת הראיות מטעם התובעת. כמו כן אין לקבל את טענתם של נתבעים 7-2 בסיכומיהם כי המסמכים ב-ת/13 הם ראיות מפתיעות, שכן כאמור, העתקים של כל השיקים ב-ת/13 שנמסרו לפי תצהירה של התובעת בגין הדירות בבאר שבע ושל חלק ניכר מדפי החשבון המעידים על פירעונם (שבהם מופיעים אותם סימני לוגו של הבנקים), צורפו לכתב התביעה ולתצהיר התובעת.
101. לעומת הפירוט הרב בתצהירה של התובעת, תצהיר עדותו הראשית של נחום עוסק רובו ככולו בפרויקט בטבריה, ואין בו כל התייחסות לגרסת התובעת בעניין הדירות בבאר שבע, לרבות השיקים שהצהירה כי העבירה לנחום בגין הדירות וההתכתבות בינה ובין נחום בעניין זה. הימנעותו של נחום מלהציג בתצהירו גרסה כלשהי בעניין רכישת הדירות בבאר שבע אומרת דרשני, ומעלה חשד כבד שנחום ניסה להסתיר מבית המשפט את העובדות הרלוונטיות.
102. בחקירתה הנגדית חזרה התובעת על טענותיה בעניין השיקים שהעבירה לנחום עבור רכישת הדירות בבאר שבע. במהלך עדותה תיארה התובעת כיצד לאחר שכבר העבירה לנחום שיקים עבור הדירות במחצית הראשונה של שנת 2006, מסרה לו בשנת 2007, לפי דרישתו, שיק נוסף על סך 360,000 $. בהקשר זה העידה כי נחום אמר לה שהיו התפרעויות בבאר שבע של ערבים שהשתלטו על הדירות, ולכן עליה להעביר שוב את כל הכסף עבור הדירות לבית המשפט, והכסף יוחזר לה לאחר שנחום יראה לבית המשפט שהתמורה כבר שולמה (ראו לעניין זה עדותה של בפרוטוקול מיום 14.10.2021 בעמ' 72 ש' 24-20 ובעמ' עמ' 129 ש' 3 עד עמ' 130 ש' 19). אומנם עדותה הנ"ל של התובעת אינה מופיעה בתצהירה, אך עולה בבירור מסעיף 28 לתצהירה כי היא העבירה לנחום שיקים בסכום כולל של 560,000 $, בסמוך למועדים שבהם נרכשו חמש הדירות שנרשמו בבעלות משותפת עם התובעת (שיקים שמועדי הפירעון שלהם הם מאוקטובר 2005 ועד יוני 2006), ורק ביום 10.12.2007 העבירה לנחום שיק נוסף על סך 360,000 $. כמו כן הפנתה התובעת בסעיף 39 לתצהירה למכתב שכתבה לנחום ביום 10.12.2007 (אשר צורף בנספח 15 לכתב התביעה) שבו כתבה שהיא מצרפת למכתב שיק על סך 360,000 $, נוסף על הסכומים שכבר שילמה לו בגין הדירות. נחום לא התייחס למכתב זה בכתב ההגנה מטעמו או בתצהירו. בחקירתו הנגדית של נחום הוצג לו מסמך (ת/9) שממנו עולה לכאורה כי מכתב התובעת הנ"ל נשלח למספר הפקס שלו ביום 10.12.2007. רק אז העיד נחום לראשונה "לא דובים ולא יער", וחזר על תשובתו זו גם לאחר שנשאל אם המסמך מזויף (פרוטוקול מיום 28.10.2021 בעמ' 227 ש' 19-11). בסעיף 38 לתצהירה הפנתה התובעת למכתב נוסף שלה לנחום מיום 29.4.2008 (אשר צורף אף הוא בנספח 15 לכתב התביעה), שגם בו הזכירה את הסך של 360,000 $ שהעבירה לו לדבריה בגין שש דירות שהוזכרו במכתב, לרבות הדירה ברחוב החיד"א. נחום לא התייחס גם למכתב זה בכתב ההגנה מטעמו או בתצהירו. בחקירתו הנגדית הכחיש נחום שהתובעת שלחה את המכתב, אך מנגד כשנשאל איך היא ידעה ב-2008 על הדירה ברחוב החיד"א, השיב שהוא אינו שומר שום דבר בסוד, ומכאן שלא הכחיש שהתובעת ידעה בשנת 2008 על רכישת הדירה ברחוב החיד"א שלטענתו לא הייתה חלק מההסכם (עמ' 226 ש' 28-16). נחום לא הסביר בעדותו מדוע לא העלה קודם לכן טענות כלשהן לגבי מכתבים אלה.