103. בחקירתו הנגדית של נחום הוצגו לו מחירי הדירות כפי שפורטו בכתב התביעה, ונחום לא הכחיש כי אלה הסכומים ששולמו (עמ' 199 ש' 33-21). בהמשך נשאל נחום על הצהרותיה של התובעת בעניין השיקים שהעבירה אליו, לרבות השיקים בגין הדירות, והוא חזר והעיד: "אני לא רוצה לשמוע את זה". לאחר מכן טען לראשונה כי הכספים היחידים שקיבל מהתובעת היו אלה שהועברו מחשבונה בבנק בירושלים, ו"כל השיקים שאת מדברת לא דובים ולא יער", "לא היו ולא נבראו" ו"אני לא יודע ואין לי מושג על כל השיקים האלה" (עמ' 200 ש' 7 עד עמ' 205 ש' 23). התרשמתי כי עדותו זו של נחום לא הייתה מהימנה, ולא היה בפיו כל הסבר לכך שבכתב ההגנה ובתצהיר לא התייחס כלל לטענות התובעת בעניין השיקים שהעבירה לו בגין הדירות בבאר שבע. נחום אף לא הסביר מדוע לא הציג בתצהירו גרסה כלשהי בנוגע לרכישת הדירות, לרבות בעניין הסכומים שקיבל מהתובעת עבורן.
104. לאור כל האמור לעיל, ובהיעדר כל גרסה מפורטת של נחום בכתב ההגנה או בתצהיר בנוגע לכספים שקיבל מהתובעת עבור הדירות בבאר שבע, אין אלא לקבל את גרסת התובעת כי מסרה לנחום בגין הדירות את השיקים המפורטים בתצהירה.
גרסתם של נתבעים 2, 6 ו-7 לגבי הדירות שבבעלות משותפת וגרסתו הסותרת של נחום
105. בסעיף 12 לכתב ההגנה מטעם נתבעים 7-2 נטען כי חמש הדירות שנרשמו בבעלות משותפת עם התובעת נרכשו במשותף. בסעיפים 11 ו-27 לכתב ההגנה קיימת הפניה לסעיף 3 להסכם בין נחום לתובעת שלפיו הצדדים רשאים לרכוש את הדירות גם עבור בני משפחתם (כאמור לעיל, בהסכם נקבע כי הצדדים רשאים לרשום את הדירות על שם ילדיהם, אך אין בכך כדי לגרוע מהוראות ההסכם בין התובעת לנחום שיחולו על דירות אלה). בסעיף 25 לכתב ההגנה מודים נתבעים 7-2 כי "הנתבע [נחום] הוא זה שחתם על הסכמי רכישת הדירות הרשומות מחציתן על שם התובעת". בסעיף 6 נטען כי אין חולק שדירות אלה נרכשו בטרם העבירה התובעת כספים כלשהם עבור רכישתן. בסעיף 29 חזרו נתבעים 7-2 על טענתם זו והוסיפו כי נובע מכך שנחום הוא זה שהלווה לתובעת כספים, ומכאן שהוא זכאי לריבית בגינם. ואולם, אין כל פירוט לגבי הכספים ששילם נחום עבור הדירות ולגבי מקורות המימון שלהם. בסעיף 36 נטען כי עד למועד רכישת הדירה האחרונה שילמה התובעת 50,000 $ בלבד, ומכאן שמימנה פחות ממחצית מעלות הדירות. אציין שהטענות שבסעיפים 6, 29 ו-36 הנ"ל מתייחסות לשיקים שפורטו בכתב התביעה בלבד, ואילו בתצהיר עדותה הראשית התייחסה התובעת לשיקים נוספים שהעתקיהם הגיעו לידיה בשלב מאוחר יותר, אשר חלקם הועברו לנחום עוד לפני רכישת הדירה הראשונה.