סוף דבר
26. כאמור, באתי לכלל מסקנה כי יש לראות באמירותיו של המערער כאמירות שניתנו לפי היתר של רשות המוסמכת לכך כדין, ולפיכך הן חוסות תחת החסינות שקבועה בסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע. כמו כן, סבורני כי החסינות האמורה היא חסינות מוחלטת שאין לשלול אותה אף כאשר הפרסום נעשה בחוסר תום לב, בזדון או ב"היתר אך שלא לצורך".
נוכח האמור לעיל, אציע לחברותיי שנקבל את הערעור, במובן זה שהמערער יחוב באחריות אך עבור הפרסום בפייסבוק, וישלם פיצוי בסך 140,000 ש"ח, ולא יחוב באחריות בגין הפרסום השני. המשיב יישא בהוצאותיו של המערער בהליך שלפנינו בסך 20,000 ש"ח.
אחר הדברים האלה
לאחר כתיבת הדברים הגיעה אליי חוות דעתה של חברתי השופטת ד' ברק-ארז, ומשקראתי את חוות דעתה מבקש אני להעיר שתי הערות קצרות.
27. ראשית, אבקש להוסיף ולהתייחס לשאלת תחולת סעיף 13(9) לחוק במקרה שלפנינו. כאמור, דבריו של המערער נאמרו כשעל סדר יומה של מועצת העיר שאלת מינויו של המשיב לכהונה בתפקיד ממלא מקום וסגן ראש העיר. כפי שציינתי בפתח דבריי, הדיון במינוי התקיים בהתאם להוראת סעיף 14 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות, סגניו וכהונתם), התשל"ה-1975 (כן ראו: בעמ' 41 לפרוטוקול הדיון במועצת הרשות המקומית). וזו לשונו של הסעיף:
סגנים ממלאי מקום קבועים לראש הרשות
14. לראש רשות יהיה סגן אחד, וברשות מקומית שמספר תושביה עולה על 150,000, או ברשות מקומית הנמצאת בנגב או בגליל, שמספר תושביה עולה על 45,000 ושהוכרה על ידי השר כרשות מקומית קולטת עליה יכול שיהיו, על פי הצעת ראש הרשות, שני סגנים; כל סגן ייבחר מבין חברי המועצה על פי הצעת ראש הרשות שאושרה בידי המועצה, ברוב חבריה (ההדגשה הוספה – ע' פ').
קרי, לפי הוראת הסעיף, כחלק מההליך שקבוע בדין, מינוי כאמור טעון את אישורה של מועצת הרשות המקומית ברוב חבריה. ברי כי התפקיד הסטטוטורי של אישור המינוי מחייב לקיים דיון ממצה ומקיף על ידי חברי המועצה, תוך התייחסות בין היתר לאופיו ולכשירותו של המועמד (ראו גם: עניין נאות, בעמ' 125). סבורני כי צירוף הסמכות שקבועה בסעיף זה עם תפקידו של חבר המועצה לבטא את עמדותיו באשר לסוגיות שניצבות על סדר יומה של מועצת רשות מקומית (כמפורט בפסקה 16 לחוות דעתי), מלמדות ביתר שאת על תחולת סעיף 13(9) במקרה דנן שבו ההתבטאות נעשית במסגרת הפעלת סמכות סטטוטורית מפורשת. כפי שציינתי לעיל, מאחר שאני סבור כי במקרה שלפנינו ניתן למערער למצער היתר לשאת את הדברים האמורים, לא ראיתי לטעת מסמרות בשאלת קיומה של חובה על פי דין במקרה דנן. עם זאת, אעיר כי בנסיבות שבהן הדיון בנושא מתחייב כחלק מהליך תקין של הפעלת סמכות סטטוטורית, לא מן הנמנע כי יש לראות באמירות שנאמרו במסגרתו ככאלו שנעשו בהתאם לחובה על פי דין (החלופה הראשונה שקבועה בסעיף 13(9)).