5. טענתו המרכזית של המערער, שאותה קיבל בעיקרה חברי המשנה לנשיאה, היא שנסיבותיו של המקרה דנן נכנסות לגדרו של סעיף 13(9) לחוק, הקובע כך:
"לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –
...
(9) פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור.
ליתר דיוק, מבין שלוש החלופות השונות המעוגנות בסעיף 13(9) לחוק, חברי ממקד את דבריו בחלופות השניה והשלישית, שעניינן פרסום על-פי הוראה או היתר מטעם רשות המוסמכת לכך כדין (להבדיל מהחלופה הראשונה, שהיא פרסום על-פי חובה שבדין). לגישתו, רשות מקומית היא בגדר "רשות מוסמכת" לצרכיו של סעיף 13(9) לחוק, ועל-כן הדוברים בישיבותיה זוכים לחסינות מוחלטת. זאת, בכפוף לכך שהדברים נאמרו בקשר לנושא שנמצא על סדר היום. כאמור, אינני שותפה למסקנה זו. על מנת להבהיר את גישתי אדרש תחילה לפרשנותו הכללית של סעיף 13(9) לחוק ולאחר מכן לתחולתו בהקשר הקונקרטי הנוגע לרשויות מקומיות.
דיון פרשני בסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע
6. חשוב להקדים ולציין, כי השאלה הפרשנית שאליה אנו נדרשים כאן טרם זכתה לתשובה של ממש עד כה. סעיף 13(9) לחוק אמנם אוזכר מעת לעת בפסיקתו של בית משפט זה, בין היתר אף ביחס לדיונים המתקיימים ברשויות מקומיות. עם זאת, מעולם לא התחדדה השאלה מהו היקף המצבים שבהם מוצדק להחילו בהקשר לפעילותן של רשויות מקומיות. כך למשל, בבג"ץ 990/92 מורדוב נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד מז(1) 474 (1993) הנזכר על-ידי חברי, נדונה שאלת תחולתו של הסעיף ביחס למתן פומבי לפרוטוקול הדיון מטעם העירייה, שעל-פי הדין אכן חלה חובה לפרסמו (סעיף 56 לתוספת השניה לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: התוספת השניה)). ביחס לכך, צוין כי בהתאם לסעיף 13(9) לחוק "לכאורה עשויה לעמוד לעירייה הטענה כי הפירסום מותר" (שם, בעמ' 478), אך בסופו של דבר השאלה הושארה בצריך עיון. מכל מקום, יש להדגיש שתי נקודות בהקשר לכך. ראשית, הערתו של בית המשפט התייחסה לעירייה עצמה, קרי לרשות המקומית. קביעה זו יכולה לשקף את העמדה שלרשות המקומית, המחויבת כאמור בפרסום הפרוטוקול, תעמוד החסינות האמורה, אך לא בהכרח למי שאמר את הדברים באופן אישי. שנית, הגם שפסק הדין אינו מציין במפורש מהי החלופה הרלוונטית לכאורה באותן הנסיבות בגדרי סעיף 13(9) לחוק, יש לזכור שהדברים נקבעו בו בשים לב להוראת חוק מפורשת ביחס לעריכתו של פרוטוקול. בהתחשב בכך, דומה כי תרומת המקרה לבירור השאלה שבפנינו, הממוקדת כאמור בחלופות השניה והשלישית בגדרי סעיף 13(9) לחוק – מצומצמת.