13. חשוב לשים לב שוב: סעיף 13(9) לחוק מתייחס להיתר שניתן לפרסום מסוים, להבדיל מ"פתיחת הבמה" להשמעת ביטוי שתוכנו אינו ידוע. אותם "הוראה" או "היתר" שבהם עוסק סעיף 13(9) לחוק מקנים למפרסם חסינות מוחלטת, במטרה לאיין את החשש האמור ולאפשר את הפצת המידע, הגם שבפני עצמו הוא עלול לכלול לשון הרע. אלו הם, ככלל, מקרים שבהם הרשות המוסמכת עצמה היא "הפה שהתיר", והמפרסם מהדהד או מעביר את המידע שנמסר לו בעניין מסוים בהתאם להוראה או להיתר לעשות כן. אלו יינתנו אפוא על-ידי הרשות המוסמכת לכך, ביחס לפרסום שהיא עומדת מאחורי התוכן הכלול בו, למשל מתוקף תפקידה כרגולטור או כמופקדת על האינטרס הציבורי, כאשר המפרסם הוא בבחינת "האומר דבר בשם אומרו".
14. נשווה בדעתנו מצב שבו משרד הבריאות, דרך משל, מתיר או אף מורה, בהתאם לסמכויות המוקנות לו, להודיע כי תוצרת של חברה מסוימת "מסוכנת לבריאות הציבור". בנסיבות אלו, הודעת המשרד וכן כל פרסום הנעשה על פיה ומתריע על הסכנה האמורה באותה תוצרת יוכלו ליהנות מהחסינות הרחבה של סעיף 13(9) לחוק (בהקשר זה, ראו את פרוטוקול ישיבה 257 של ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה-5, 7 (2.11.1964), שבו נאמר כי "פרסום על פי צו של רשות מוסמכת דרוש, למשל, לצורך פיקוח על מצרכים ושירותים"). ניתן להעלות על הדעת אף מצבים אחרים, כדוגמת פרסום בדבר הגבלות או סנקציות שהוטלו על-ידי רגולטור מוסמך ביחס למפעל, עסק או בעל מקצוע, או הפצת ידיעה צרכנית בדבר קריאה לתיקון או להשבת מוצר (recall). פרסומים מעין אלו עשויים מעצם טבעם לכלול לשון הרע – אך החוק מעניק לעושיהם חסינות בשל החשיבות שנודעת להם, ובלבד שנעשו על-פי הוראה או היתר מטעם רשות המוסמכת לכך. למותר לציין כי אלו הן אך דוגמאות, ואין באמור כדי למצות את קשת המקרים שבהם ניתן יהיה לעשות שימוש בסעיף 13(9) לחוק.
סעיף 13(9) לחוק בהקשרה של רשות מקומית
15. בהתבסס על דיון זה בפרשנותו של סעיף 19(3) לחוק, אפנה עתה לשאלה העומדת במוקד ענייננו – תחולתו של הסעיף ביחס לדברים הנאמרים בישיבותיה של מועצת הרשות המקומית. הלכה למעשה, ובשים לב לעמדתו של חברי המשנה לנשיאה, יש לבחון אם בעצם העלאתו של נושא לסדר היום של ישיבת המועצה, הרשות המקומית נתנה "הוראה" או "היתר" לומר כל דבר בקשר אליו. באופן ספציפי, המקרה שבפנינו ממוקד בדברים שנאמרו כחלק מדיון שנסב על בחינת מועמדותו של המשיב לתפקיד מסוים. אם כן, האם בקביעת סדר היום של הדיון הרשות נתנה הוראה או היתר לומר כל דבר בגנותו של המועמד לתפקיד, שעשוי לכאורה ללמד על מידת התאמתו לתפקיד, כך שלמפרסם תעמוד חסינות מוחלטת? אני סבורה כי התשובה לכך היא שלילית.