18. המסקנה האמורה מתחזקת על רקע ההשוואה בין סעיף 13(9) לחוק לבין סעיפי משנה סמוכים אחרים, שעניינם דיונים הנערכים בתוך הרשות פנימה. החוק מעניק חסינות מוחלטת רק ביחס לפורומים מסוימים, כדוגמת דיוני הכנסת, דיוני הממשלה או דיונים בבית משפט, המנויים במסגרת חלופות משנה ספציפיות. מדובר בהגנה כוללת על חילופי דברים במהלך דיונים פנימיים המתקיימים ברשות כחלק מתהליך הגיבוש של החלטתה. זאת ועוד, הוראותיהם של סעיפי המשנה הנזכרים אף משתלבות עם דברי חקיקה אחרים, כגון סעיף 1(א) לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-1951, סעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וסעיף 24 לחוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1969. לעומת זאת, ההסדר הקבוע בסעיף 13(9) לחוק מנוסח בצורה כללית ואינו מייחד עצמו לגופים סטטוטוריים מסוימים. כאמור, נוסחו אינו מכוון לדיונים המתנהלים בתוך הרשות המוסמכת או לדברים שפורסמו בהכרח על-ידי עובדיה או חבריה, כי אם גם לפרסומים שנעשו על-פי היתר או הוראה מטעמה (ולפיכך הם עשויים להיות חיצוניים לרשות ולהיעשות על-ידי צד שלישי). הבדלים אלו בנוסחם של הסעיפים אינם מקריים. הם משליכים באופן ישיר על הפרשנות שיש להעניק להם. כך למשל, בהקשר לסעיף 13(5) לחוק צוין בפסיקתו של בית משפט זה כי "ברי לחלוטין כי המחוקק ביקש לחסום את כניסתו של חוק איסור לשון הרע לאולם המשפט (במובן הרחב)" (רע"א 1104/07 חיר נ' גיל, פ"ד סג(2) 511, 523 (2009) (להלן: עניין חיר)). האם ניתן לגזור מכך גזירה שווה גם ביחס לחסינות המוקנית בסעיף 13(9) לחוק, ולומר שהמחוקק ביקש לחסום כליל את כניסתו של החוק גם לדיוניהן הפנימיים של כלל הרשויות המוסמכות במדינת ישראל? איני סבורה כך.
19. על רקע זה מתחדדת אף המשמעות המעשית המרחיבה של הפרשנות שבה מצדד חברי המשנה לנשיאה פוגלמן. בהתאם לגישתו, לא רק הפורומים המצוינים "ברחל בתך הקטנה" בגדרי החלופות השונות לסעיף 13 לחוק (הכנסת, בתי המשפט וכולי) יחסו, מבחינת המשתתפים בהם, תחת חסינות מוחלטת, אלא כל דיון המתקיים ב"רשות מוסמכת" ייכנס לגדר חסינות זו (ובלבד שמדובר בנושא הנזכר ב"סדר היום" של הדיון). להבנתי, על פני הדברים, המסקנה המתחייבת מכך היא שלפי גישתו של חברי, סעיף 13(9) לחוק יחול במישרין על כלל הרשויות המקומיות, גדולות כקטנות (לכאורה גם ועדים מקומיים), וייתכן שאף על הדיונים הפנימיים בכלל התאגידים הסטטוטוריים – שהרי גם הם עשויים להיחשב ל"רשות מוסמכת". משמעות הדברים היא החלה של חסינות מוחלטת זו, באופן פוטנציאלי, על מספר גדול של פורומים שיהפכו ל"פורומים מיוחדים" מהסוג האמור, שהיריעה תקצר מלפרטם (ובהם רשות שדות התעופה, מועצת תאגיד השידור הישראלי והמוסד לביטוח לאומי, כדוגמאות בלבד). אני סבורה שתוצאה זו אינה תואמת את נוסח החוק ואת תכליתו, ואף אינה מתחייבת מבחינת השיקולים, הנכונים כשלעצמם, שמונה חברי בפסק דינו.