משפט השוואתי
23. העמדה הפרשנית המוצגת כאן מקבלת חיזוק נוסף על רקע עיון משווה בשיטות המשפט שמהן צמח המשפט הישראלי בתחום זה. כידוע, דיני לשון הרע במשפט הישראלי התפתחו מהדין המנדטורי שחל בארץ, ועיצובם בחקיקה ובפסיקה הושפע לאורך השנים ממסורת המשפט המקובל (ראו למשל: דנ"א 2121/12 פלוני נ' דיין-אורבך, פ"ד סז(1) 667, 726 (2014). כן ראו: פרוטוקול ישיבה 272 של הכנסת ה-5, דברי הכנסת 36 2403 (16.7.1963); שנהר, בעמ' 29). ואמנם, המשפט המקובל (ובאופן דומה אף הדין הישראלי) מכיר בהבחנה שבין חסינות מוחלטת (absolute privilege, "פרסומים מותרים" כלשונו של חוק איסור לשון הרע) לבין חסינות מסויגת (qualified privilege, "הגנות" בחוק הישראלי) (ראו: ע"א 348/85 בן ציון נ' הוצאת מודיעין בע"מ, פ"ד מב(1) 797, 799 (1988); ע"א 751/10 פלוני נ' דיין-אורבך, פ"ד סה(3) 369, 476-475 (2012); עניין מולקנדוב, בפסקה 1 לפסק דינה של השופטת א' חיות. כן ראו: פרוטוקול ישיבה 274 של הכנסת ה-5, דברי הכנסת 37 2456 (22.7.1963)).
24. באנגליה דיונים במועצת הרשות המקומית חוסים תחת qualified privilege, דהיינו, המשתתפים בהם זוכים להגנה המותנית בתום לב. כך, בעניין Horrocks v Lowe [1975] AC 135 נדון מקרה שבו הוגשה תביעת לשון הרע בעקבות דברי ביקורת שנאמרו במהלך ישיבה של מועצת רשות מקומית על-ידי חבר המועצה, אשר עלו כדי לשון הרע. להגנתו, טען חבר המועצה הנתבע כי עומדת לו חסינות מסויגת (qualified privilege). טענה זו אכן התקבלה בסופו של דבר. וכך הוסבר שם:
“The public interest that the law should provide an effective means whereby a man can vindicate his reputation against calumny has nevertheless to be accommodated to the competing public interest in permitting men to communicate frankly and freely with one another about matters in respect of which the law recognises that they have a duty to perform or an interest to protect in doing so. What is published in good faith on matters of these kinds is published on a privileged occasion… the privilege is not absolute but qualified. It is lost if the occasion which gives rise to it is misused” (Ibid., at p. 149).
25. באופן ספציפי, ובהקשר הרלוונטי לענייננו, בפסק הדין הובהר כי דיוניה של מועצה מקומית (ואף של ועדות הפועלות תחתיה) מוגנים בחסינות מסויגת, המותנית באמונה כנה באמיתות הדברים – שהיא למעשה דרישת תום לב: