28. למען שלמות התמונה יצוין, כי בארצות הברית ניתן להצביע על התפתחותה של נכונות להעניק גם לחבריהן של מועצות מקומיות חסינות מוחלטת, בדומה לגופים מחוקקים אחרים. אולם, גישה זו אינה נוהגת בכל המדינות, ומכל מקום תחולתה ממוקדת בהליכי חקיקה (הדברים אמורים בדברי ההסבר ל-RESTATEMENT (SECOND) OF TORTS, § 590).
29. ניתן אפוא להתרשם, כי יש בתפיסות המסורתיות הנוהגות בשיטות המשפט ששימשו השראה לחקיקתו של חוק איסור לשון הרע כדי לתמוך בפרשנות המוצעת כאן.
האכסניה המתאימה: הגנת תום לב ולא חסינות מוחלטת
30. כיצד בכל זאת יובטח חופש הביטוי של החברים במועצת הרשות המקומית או של עובדיה לגבי נושא העומד על סדר היום? כפי שציינתי בפתח דבריי, המענה לכך נמצא בהוראות חשובות אחרות של חוק איסור לשון הרע, שמקנות אף הן הגנות בנסיבות ובתנאים המתאימים. כך למשל, סעיף 15(2) לחוק חל על פרסום בנסיבות שבהן היחסים שבין הדובר לבין האדם שאליו הופנה הפרסום "הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום". כשלעצמי, אין לי ספק בכך שכאשר נבחר ציבור או עובד רשות מקומית מתבטא בנושא העומד על "סדר היום" – הרי שהוא עושה כן בנסיבות שבהן חלה עליו חובה "חוקית", ולמצער "חברתית" או אף "מוסרית" לדבר, כמובנה בסעיף 15(2) לחוק. מבחן "סדר היום" שהזכיר חברי עשוי להיות בעל חשיבות מסוימת בהקשר זה דווקא – מאחר שהצגת נושא על "סדר היום" של הרשות מעצימה את החובה להתבטא ביחס אליו. בהקשר זה יוער שבספרות המשפטית נטען כי בהתחשב בכך שסעיף 13(9) לחוק מקנה חסינות מוחלטת לפרסום שהמפרסם "חייב לעשות על פי דין", אין טעם להגנה הנוספת הקבועה בסעיף 15(2) לפרסום שנעשה מכוח "חובה חוקית" (ראו: גנאים, קרמניצר ושנור, בעמ' 380). בנסיבות העניין איני נדרשת לכך. מכל מקום, אני סבורה שסעיף 15(2) לחוק עשוי בהחלט לספק הגנה מתאימה במקרים מן הסוג שעומד במוקד ההליך דנן.
31. כמו כן, יש להוסיף ולהזכיר כי סעיף 15(3) לחוק מקנה הגנה ביחס לפרסום ש"נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר". על רקע זה, אני סבורה כי במקרים המתאימים ניתן יהיה לומר למשל שהתבטאויותיהם של חברי מועצה או עובדי ציבור בדיון נעשו לשם הגנה על אינטרס שהוא בגדר "ענין אישי כשר" שלהם, בתור מי שנדרשו להשתתף בתהליך קבלת ההחלטות בנושא. נוסף על כך, ניתן לציין בקצרה כי במקרים אחרים – שבהם הפרסום כלל הבעת דעה, להבדיל מטענות שבעובדה – גם סעיף 15(4) לחוק עשוי להעניק הגנה למשתתף בדיוני מועצה. כל מקרה ונסיבותיו הוא, כל מקרה וההגנות המתאימות לו.