35. לא למותר לציין, כי "מבחן סדר היום", שאותו הציע חברי המשנה לנשיאה כחלק מהתנאים לתחולתו של סעיף 13(9) לחוק – ולגישה זו כאמור אינני מצטרפת – עשוי לשיטתי להיות בעל משקל בבחינת תום הלב הנדרש לצורך תחולת ההגנות הקבועות בסעיף 15 לחוק במקרים המתאימים. לפיכך, לא מן הנמנע כי במצב שבו אדם הוציא דיבתו של חברו רעה – בין בישיבה של מועצת רשות מקומית ובין בפורום אחר, כגון ישיבת דירקטוריון – כאשר דבריו חרגו במובהק מ"סדר היום" של הדיון ולא נאמרו בקשר לנושא שנמצא על הפרק, תישלל ממנו הגנת תום הלב. אני סבורה כי עמדה זו הולמת יותר את הוראותיו של חוק איסור לשון הרע, ובתוך כך שומרת על ההבחנה המהותית בין הסעיפים הקובעים חסינות מוחלטת לבין סעיפי ההגנה האחרים (ראו והשוו: עניין מולקנדוב, בפסקאות 55-54 לפסק דינו של השופט דנציגר ובפסקה 4 לפסק דינה של השופטת חיות. כן ראו: עניין חיר, בעמ' 523-520).
36. ומהלכה למעשה: כדעת הרוב בבית המשפט המחוזי אף אני סבורה כי לא היה מקום להקנות למערער חסינות מוחלטת בגין דברי הדיבה שהשמיע במועצת הרשות המקומית. זאת, מאחר שישיבות מועצה מסוג זה אינן נכנסות כאמור לגדרי סעיף 13(9) לחוק. יחד עם זאת, בהינתן התוצאה שאליה הגעתי, אני סבורה כי חרף דחיית טענתו העיקרית של המערער ביחס לפרשנות החוק, יש מקום לקבל את ערעורו באופן חלקי, כדי למנוע עיוות דין. זאת, כפי שטען המערער, לנוכח העובדה שבית המשפט המחוזי נמנע מלבחון אם עומדות לזכותו טענות הגנה אחרות שהעלה, ובכלל זה הגנה לפי סעיף 15 לחוק. הגם שבית משפט השלום כן נדרש בפסק דינו לעניין זה, דומה כי בית המשפט המחוזי כלל לא נתן דעתו לכך. הדברים אמורים הן ביחס לדעת המיעוט, אשר קיבלה את הטענה לתחולתו של סעיף 13(9) לחוק ובכך התייתר הצורך לבחון במסגרתה את התקיימות ההגנות הקבועות בסעיף 15 לו, והן ביחס לדעת הרוב, אשר דחתה את טענותיו של המערער אך לא הוסיפה וייחדה דיון מפורש בתחולת סעיף 15 במקרה דנן. כאמור לעיל, בהתאם לעמדתי, דווקא היבטים אלה הם שהיו צריכים לקבל את מרכז הכובד בניתוח המשפטי בסוגיה זו. על רקע זה, ועל מנת למנוע עיוות דין במקרה הקונקרטי, לו תישמע דעתי, אני סבורה כי הפתרון הראוי במצב הדברים שנוצר הוא קבלת הערעור באופן חלקי בלבד, במובן זה שהדיון בעניינם של הצדדים יוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שזה יבחן האם בנסיבות העניין הפרסום נעשה בתום לב בגדרן של אחת ההגנות הרלוונטיות לפי סעיף 15 לחוק.