37. לקראת סיום, חוזרת ומתבקשת הבהרה נוספת: כפי שציינתי, אף אני שותפה לעמדה המבקשת להקפיד על פרשנותו של חוק איסור לשון הרע באופן שמבטיח חופש ביטוי בעניינים ציבוריים. אולם, ההגנה על חופש הביטוי אינה מחייבת פתיחת הדלת להרחבה משמעותית של תחומי החסינות המוחלטת למי שנוטלים חלק בדיונים ברשויות ציבוריות, ללא עמידה בדרישת סף של תום לב. לטעמי, התוצאה שאליה הגיע חברי המשנה לנשיאה אינה עולה בקנה אחד עם לשונו ותכליתו של סעיף 13(9) לחוק, כמו גם עם מקורותיו ההיסטוריים.
38. סוף דבר: לו תישמע דעתי, יש לקבל את הערעור בחלקו כמפורט בפסקה 36 לעיל. עם זאת, ומאחר שלא מצאתי לקבל את מרבית טענותיו העקרוניות של המערער, הייתי נמנעת מחיוב המשיב בהוצאות.
לפני חתימה
39. בשלב זה הונחו בפני הערותיו המשלימות של חברי המשנה לנשיאה פוגלמן. אגביל את עצמי להתייחסות אך לאותם היבטים שבהם מוסיף חברי על האמור בפסק דינו. מן התוספת האמורה, ובפרט מפסקה 28, עולה כי חברי מסייג את הכרעתו בשלב זה רק ל"דברים שנאמרים בגדר הפעלת סמכות סטטוטורית מפורשת" (כשהוא משאיר את ההכרעה בשאלה הכללית שעניינה התבטאויות בדיונים של מועצת הרשות המקומית בצריך עיון). זאת, בהדגישו את הנסיבות הקונקרטיות של המקרה דנן על רקע ההסדר הקבוע בסעיף 14 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה-1975. בכך חברי מצמצם במידה ניכרת את קביעותיו העקרוניות בפסק דינו אשר אליהן התייחסתי עד כה בחוות דעתי. קביעות אלו נוסחו על פניהן באופן גורף כך שכל "פרסום שנעשה בקשר לנושא שנמצא על סדר יומה של רשות מקומית... חוסה תחת החסינות שבסעיף 13(9)" (פסקה 16 לפסק דינו). היתרון שבצמצום זה הוא הגבלת החשש מפני הענקת חסינות מפליגה בהיקפה, חשש שעליו הצבעתי כאמור בדבריי. אולם, לשיטתי, בשלב הנוכחי ועל רקע הבהרה זו, מתעוררים חששות אחרים.
40. ראשית, אני חוששת שהבהרתו של חברי מטשטשת במידה רבה את ההבחנה בין שלוש החלופות השונות הקבועות בסעיף 13(9) לחוק. למעשה, אף חברי מציין בעצמו כי "בנסיבות שבהן הדיון בנושא מתחייב כחלק מהליך תקין של הפעלת סמכות סטטוטורית, לא מן הנמנע כי יש לראות באמירות שנאמרו במסגרתו ככאלו שנעשו בהתאם לחובה על פי דין". שנית, וזה העיקר מבחינתי, אם מבחן "סדר היום" שהוצע על-ידי חברי אינו תוחם לבדו את היקף תחולתה של החסינות על דברים שנאמרים בישיבות המועצה, הדבר עלול להוביל להערכתי לאי-בהירות במקרים עתידיים בכל הנוגע להכוונת התנהגותם של המשתתפים בישיבות אלה. אחד היתרונות המובהקים של החסינויות המוחלטות המוענקות לפורומים מסוימים המוגדרים בסעיף 13 לחוק נסב על הוודאות שהוא מקנה למשתתפים בדיונים המתקיימים בפורמים אלה (למשל, בבית משפט או בממשלה), ללא הבחנה בין סוגי הדיונים השונים. בשונה מכך, בהתאם לדברים שהוסיף חברי, קיימת אפשרות שהיקף ההגנה הניתנת לחברים במועצת הרשות המקומית ישתנה בהתאם לנושא העומד לדיון ולשאלה האם הוא מעוגן בסמכות סטטוטורית מפורשת. על רקע זה, אני סבורה שיתרון נוסף של הגישה המוצעת על-ידי הוא במתן הגנה ברמה אחידה מפני תביעות לשון הרע למשתתפים בדיונים, ובלבד שפעלו "בתום לב".