ובחזרה לענייננו. פעם ועוד פעם עלה בידו של דרעי לחמוק מהכרעה בסוגיית הקלון שבעבירות המס שבהן הורשע: פעם אחת במסגרת ההליך הפלילי עצמו, כאשר החליט להתפטר לשם כך מהכנסת והודיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים; פעם שנייה לאחר שחזר בו מהתחייבות זו, ערב מינויו כשר לממשלה ה-37. כך, הגם ששאלת הקלון שבעבירות היא שאלה רבת משקל לעניין כשירותו לשמש כשר וכך גם לעניין סבירות המינוי.
איזון השיקולים והמסקנה המתחייבת
16. נקודת המוצא לדיון בסבירות מינויו של דרעי כשר בממשלה ה-37 היא שמדובר באדם רב זכויות, שבמשך שנים רבות הקדיש את עצמו לעשייה ציבורית ענפה וצבר ניסיון פוליטי שלא יסולא בפז בתפקידים בכירים. דרעי ידוע כאדם כריזמטי, שמו הולך לפניו, ותוצאות הבחירות האחרונות לכנסת מעידות יותר מכל על כך שחלק נכבד מהציבור רואה בו מנהיג. ברי כי יש תועלת ציבורית משמעותית במינויו כשר בממשלה, בשים לב לניסיונו ולכישוריו, וניכר כי מינוי זה אף נתפס על ידי ראש הממשלה כהכרחי להרכבת הממשלה. שיקולים אלה רבי-חשיבות בבחינת סבירות מינויו לתפקיד שר.
עם זאת, מינויו של דרעי לשר חותר תחת עקרונות יסוד של הגינות שלטונית ושלטון החוק, באופן שאינו מאפשר לעבור לסדר היום. כמפורט לעיל, בראשית דרכו הציבורית ובמשך תקופה ארוכה של ימים ושנים, הנהיג דרעי "אווירת שוחד" בסביבותיו ועל כך הורשע בעבירות חמורות מתחום טוהר המידות. ישנן ראיות מנהליות לכך שבניסיון להיחלץ מליתן את הדין על מעשי שחיתות אלה, דרעי עשה שימוש פסול בכוחו הפוליטי כדי להביא למינויו של יועץ משפטי לממשלה שימתיק את הדין עבורו. זאת, תחת קבלת מרותו של הדין והכרה בחומרת המעשים שבהם שלח את ידו. לאחר שסיים לרצות את עונשו, ניתן היה לצפות מדרעי כי ירחיק עצמו מהדרך הרעה ויקפיד על טוהר המידות, על קלה כחמורה. אלא שמתברר כי בד בבד עם חזרתו לחיים הפוליטיים בשנת 2013 חזר דרעי לסורו מעת שביצע את עבירות המס. עבירות אלה שבהן הורשע חותרות תחת עקרון השוויון בנטל המס שבו נושאים אזרחי המדינה. הן מצויות אמנם ברף נמוך יותר של חומרה מוסרית ביחס לעבירות השוחד והפרת האמונים שבהן הורשע דרעי בעבר הרחוק – ואולם לא מן הנמנע כי גם בהן דבק קלון; ויצוין כי לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, כפי שהובאה לפנינו במסגרת הדיון בעתירות, בעבירות המס יש אמנם קלון וזו גם היתה עמדת היועץ המשפטי לממשלה ב"זמן אמת". מכל מקום, שאלת הקלון לא הוכרעה – לא על ידי בית המשפט שהרשיע את דרעי בעבירות המס, לא על ידי יושב ראש ועדת הבחירות; והימנעותו של דרעי מלהביא סוגיה זו להכרעה בהתאם למתווה שבחוק היסוד זועקת דרשני. ולבסוף, חזרתו הבוטה מהתחייבותו לפרוש מהחיים הפוליטיים, על פי המצג שהציג בפני בית משפט השלום ושהביא לאישור הסדר הטיעון שבו חפץ, מבזה את בית המשפט ומעידה על אי הפנמה של חומרת מעשיו.