22. על רקע תשתית נורמטיבית זו, אפנה עתה לבחון את משמעות התנהלותו של דרעי בבית משפט השלום.
23. במקרה דנן, כאמור, המצג שיצרו דרעי ובא-כוחו בהצהרותיהם נעשה בפני נשיא בית משפט השלום שישב בדין. ואולם, הוא לא היה מכוון באופן "אישי" לשופט המסוים שדן בתיק. מושכלות יסוד הן כי השופט שדן בעניינו של כל אדם, ועל אחת כמה וכמה בעניינים פליליים, אינו יושב שם ב"כובעו" כאדם פרטי. השופט היושב בדין עושה זאת מכוח הסמכות שהוענקה לו בחוק וככזה הוא פועל בשם המדינה, ולמעשה בשם האינטרס הציבורי הכללי באכיפת הדין. פסיקתו של בית משפט זה כבר הבהירה כי "מעת מינויו פועל השופט כנאמן הציבור שדרכו היא 'דרך הנאמן, שמשלו אין לו ולא כלום וכל אשר הוא עושה כשליח הציבור עושה הוא'" (בג"ץ 6301/18 פוזננסקי כץ נ' שרת המשפטים, פסקה 62 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (27.12.2018)). באופן יותר כללי, יפים לענייננו הדברים הבאים:
"אכן, בית-המשפט הוא זרוע של המדינה. כאשר בית-המשפט מדבר, המדינה מדברת, וכאשר בית-המשפט פועל, המדינה פועלת" (ראו: אהרן ברק פרשנות במשפט כרך שלישי: פרשנות חוקתית 663 (1994)).
24. בהתאמה, ההתחייבויות שנוטל על עצמו בעל דין בהליך פלילי, והמצג שהוא מציג בפני בית המשפט העומד לגזור את דינו, אינם מכוונים אך כלפי השופט באופן אישי, אלא כלפי המדינה בכללותה. בהיבט זה, בית המשפט מייצג את האינטרס הציבורי שהמדינה ומוסדותיה מופקדים עליו. על כן, יש לראות את המצג שיצר דרעי ככזה שנעשה כלפי המדינה במובן הרחב. בנקודה זו יש לחדד פעם נוספת כי אף הבהרת הפרקליטות באשר למהות ההסכמות בינה ובין דרעי אינה משנה בהקשר זה. לדבריהם של דרעי ובא-כוחו בפני בית משפט השלום יש כוח משל עצמם במנותק מעמדת התביעה, ולמקרא גזר הדין ניתן להתרשם בבירור כי הם אף הותירו את רישומם מבחינת אופן סיומו של ההליך הפלילי ותוצאותיו.
25. כך, הלכה למעשה, וכפי שנלמד מהפירוט של השתלשלות הדברים, אני סבורה כי אופן התנהלותו של דרעי, ובכלל זה ניסוח הדברים מטעמו, הקים יסוד סביר למסקנה לפיה יש בכוונתו לפרוש מעיסוקיו הפוליטיים בכנסת ובממשלה לפרק זמן ממושך ומשמעותי, כזה הנפרס לכל הפחות על פני מספר שנים. לא בכדי כך הובנו הדברים על-ידי בית משפט השלום בציינו כי "הנאשם לא ייגע עוד בצרכי ציבור הכורכים בתוכם עיסוק כלכלי, וזאת בשל התרחקותו מהזירה הציבורית". בכלל זה יש לחזור ולהדגיש את דבריו של דרעי על ההתלבטות הקשה שליוותה את החלטתו להתפטר מהכנסת ועל שאיפתו להשקיע את הזמן שנשאר לו בצרכי ציבור – גם אם לא מהכנסת. בחירה זו הוצגה על-ידי בא-כוחו כחלק ממהלך רחב של לקיחת אחריות שיש לו השלכות כבדות על דרעי. בנסיבות אלו, אין בידי לקבל את הגרסה לפיה הדברים הובנו באופן שגוי – אלא, דומה שהם הובנו באופן המתבקש והפשוט בנסיבות העניין. זאת ועוד, בהקשר זה לא ניתן להתעלם מן העובדה כי מדובר בבעל דין שאינו נעדר תחכום וידע, מי שמילא שורה של תפקידים ציבוריים רמים לאורך השנים, ואשר בעברו, כפי ששב והוזכר לאורך ההליך שבפנינו, רקע קודם בהליכים פליליים בבתי המשפט. כל זאת, כאשר הוא מלווה בייצוג משפטי מקצועי ובהכוונה לאורך כל שלבי הגיבוש של הסדר הטיעון ואישורו בבית משפט השלום. בנסיבות אלו ניתן היה לצפות כי כל מילה וכל מצג מצדו של דרעי ובא-כוחו ייעשו בשום שכל ובמחשבה תחילה, תוך הבנה של ההשלכות שעשויות לנבוע מכך ביחס להליך הפלילי ולתוצאותיו.