34. בנסיבות העניין, כאשר הצדדים לא התייחסו בטיעוניהם לשאלה זו במישרין, וכן מאחר שממילא העתירות מכוונת לביטול מינויו של דרעי בעת הזו, אינני סבורה שאנו נדרשים להכריע בין חלופות אלה. לצורך קבלת העתירה די לי בכך שהמצג שיצר דרעי בבית משפט השלום שיקף, ברמה המינימלית, מחויבות לפרישה ממושכת מהחיים הפוליטיים למשך יתרת כהונתה המלאה של הכנסת הקודמת, ככל שהייתה משלימה את ימיה כדין. יוער, כי לעמדה זו יש אף עיגון בטענותיו של דרעי עצמו בהליך הנוכחי. כך, בטיעוניו בכתב, ציין בפנינו דרעי כי "במועד הטיעונים לעונש... איש לא צפה תוחלת חיים כה קצרה לממשלת בנט-לפיד, נהפוך הוא. ההנחה הסבירה שרווחה אז הייתה שאותה ממשלה תשרוד גם 3-4 שנים ומכאן ייחוס החשיבות בטיעונים לעונש לאקט ההתפטרות של [דרעי] מהכנסת הקודמת, כפי שמהלך זה נתפס אז" (פסקה 122 לתשובה, ההדגשות הוספו). גם בדיון שהתנהל בפנינו בא-כוחו של דרעי חזר ואמר כי בעת שהדברים הוצגו לבית משפט השלום, דרעי ובא-כוחו לא העריכו שהחזרה שלו לחיים הפוליטיים תהיה כל כך מהירה וכי מדובר היה באירוע בלתי צפוי. דהיינו, גם מבחינתו של דרעי עצמו, לפחות כפי שבחר להציג את הדברים בעמדתו בהליכים המשפטיים השונים, לא הייתה קיימת ציפייה לגיטימית כי פרישתו תהיה לתקופה כה קצרה, ודומה כי בדבריו לבית משפט השלום הוא ראה לנגד עיניו פרק זמן שמשכו ארוך יותר בהשוואה למה שאירע בפועל. לא למותר לציין כי במישור המעשי תוצאה שכזו תוביל, במידה רבה, לקוהרנטיות אף עם אורכו של עונש המאסר על-תנאי שנגזר על דרעי בהליך הפלילי (הגם שאין חולק כי הפרישה מהחיים הפוליטיים אינה חלק מרכיבי העונש).
35. להשלמת התמונה, אבקש להעמיד את התוצאה שאליה הגעתי בהקשרה הרחב. על פני הדברים, ניתן לתהות – האם התכחשותו של דרעי למצגו והתנהלותו בנסיבות העניין אינה חלק מדרכו של עולם? האם אין מקרים נוספים שבהם נאשמים בהליך פלילי מביעים חרטה, ואף נוטלים על עצמם לכאורה התחייבות מסוימת, ולאחר מעשה, משלא עמדו בדבריהם, אין בנמצא דרך לאכוף אותה התחייבות? אבקש להשיב בתמצית אף על קושיות משלימות אלה.
36. האמת ניתנת להיאמר: לא תמיד קיימת אפשרות לאכוף על נאשם לעמוד בדיעבד בהתחייבויות ובהצהרות שמסר, ואשר השפיעו מלכתחילה על תוצאות משפטו. אולם, אין בכך כדי לומר שהדבר אינו אמור להיות רלוונטי ואף ישים, באותם מקרים שמזמנים אפשרות זו. ניתן לחשוב על מספר דוגמאות אפשריות. נשווה בדעתנו הליך פלילי שנסב על עבירות מס, ובו נטען, והדבר נלקח אף בחשבון בגזירת הדין, כי יש בדעת הנאשם לשלם את שומת המס שהושתה עליו במלואה מבלי להשיג עליה. האם בתום ההליך הפלילי יוכל הנאשם, שאולי קיבל הקלה והתחשבות נוכח המצג שהציג, לכפור בהתחייבות זו ולנקוט בהליכי השגה מינהליים מול רשויות המס, או שמא יהיה מנוע מלהגיש השגה (אף אם פורמלית הדבר מתאפשר מכוח הוראות החוק הכלליות)? אני סבורה שחובת ההגינות, והמניעות הנובעת ממנה, יכולות להיות יפות שם, כפי שהן יפות כאן. באופן דומה, ניתן להעלות על הדעת מקרה של קבלן המעניק שירותים לגופים ממשלתיים ומנהל הליך פלילי על רקע פעילותו העסקית האמורה. אף בעניין שכזה עשויה לקום תחולה לעקרון ההשתק ולחובת ההגינות, וזאת בנסיבות שבהן מודיע הקבלן לבית המשפט על כוונתו להימנע מהשתתפות במכרזים ממשלתיים בשנים הקרובות, ומבקש לקחת זאת בחשבון בקביעת העונש. המשותף לדוגמאות אלה הוא קיומו של מצג ברור כלפי בית המשפט, ועל-ידי כך כלפי מוסדות המדינה בכללותם, מצג שנועד להטות את הכף לטובת הנאשם ואשר מתייחס להתחייבות עתידית הנוגעת לרשויות המינהל והמדינה ולפעילותן. משעה שמצג זה התקבל על-ידי הרשות המוסמכת והשפיע לטובה על מצבו של הנאשם, ולו באופן פוטנציאלי – הרי שקמה לנאשם חובת הגינות כלפי המדינה והוא יהיה מנוע מלפעול בניגוד אליו. על כך אוסיף, כי במבט הצופה פני עתיד, יש בגישה המוצגת על-ידי אף להיטיב עם נאשמים באופן יותר כללי. זאת, מאחר שבתי המשפט לא יחששו לתת משקל להצהרות מן הסוג הנדון.