7. אף אם אניח לטובתו של דרעי שאין מדובר בעבירות ברף החומרה הגבוה (ומדובר בהנחה לצורך הדיון ולא בקביעה) השאלה אינה חומרתה של העבירה במדרג עבירות המס כי אם הכשל המוסרי שטמון בה. מערכת גביית המס מושתת על דיווח מסודר ואמיתי לרשויות המס, ועבירות מעין אלו שהורשע בהן דרעי מסמאות את עיניי הרשויות ופוגעות ביכולתן לגבות מס אמת (רע"פ 9/09 מזרחי נ' מדינת ישראל (6.1.2009)). הן חותרת תחת ערך השוויון בנטל המס בין אזרחי המדינה ומכרסמות באמון הציבור במערכות הגבייה (רע"פ 977/13 אודיז נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (20.2.2013)). זאת ועוד, הרשעתו הנוכחית מתבססת גם על מעשים שבוצעו בעת כהונתו כחבר כנסת. לכך יש להוסיף כי מדובר בהרשעה נוספת של מי שכבר הורשע פעמיים בביצוע עבירות פליליות. הצטרפותה של הרשעה זו להרשעותיו הקודמות מלמדת על הפרה חוזרת ונשנית של חוקי המדינה ושל איסורים פליליים הקבועים בדין. ברי כי יש ליתן לנתון זה משקל ממשי בשאלת סבירות המינוי; זאת בצד השיקולים הנוספים שעליהם אעמוד להלן.
8. בא כוחו של דרעי ביקש לטעון לפנינו שלא ניתן עוד ליתן משקל לעברו הפלילי המכביד של דרעי – וזאת מן הטעם שהעבירות שבהן הורשע במסגרת התיק האישי והתיק הציבורי, נמחקו מן המרשם הפלילי. תחילה, יש לדחות את הטענה כי ראש הממשלה אינו מוסמך לשקול עבירות אלו נוכח מחיקתן מהמרשם. סעיף 21(ב)(3) לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ט-2019 (להלן: חוק המידע הפלילי) מתיר לגורמים שמפורטים בו לשקול אף עבירות שנמחקו (וראו בהקשר זה את האמור בחוות דעתה של הנשיאה, פסקאות 60-59). ההיתר שניתן בחוק המידע הפלילי לגורמים ממנים לשקול עבירות שנמחקו נובע בין היתר מן האינטרס לשמור על רמתו וטוהרו של השירות הציבורי ועל אמון הציבור בנושאי משרות שלטוניות בכירות (ראו והשוו: דנ"פ 9384/01 אל נסאסרה נ' לשכת עורכי-הדין בישראל, הוועד המרכזי, פ"ד נט(4) 637, 645, 664 (2004) (להלן: עניין אל נסאסרה); כן ראו: בש"פ 1408/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (14.4.2014); יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 813 (2021)). משכך, בעת בחינת מינויו של אדם – לא כל שכן מינויו למשרה רמה כשר בממשלה – על הרשות הממנה לבחון את מלוא התשתית הראייתית המינהלית שניצבת לפניה בדבר התאמתו של אותו אדם למשרה. בנסיבות מעין אלו רשאית הרשות ואף מחויבת היא להידרש גם לעבירות פליליות שבהן הורשע (אף אם אלו נמחקו) ובידה להתייחס גם למעשים שבסופו של יום לא הולידו הרשעה פלילית (ראו והשוו: עניין אייזנברג, בעמ' 272; בג"ץ 24/58 ארביב נ' שר הביטחון, פ"ד יב 651 (1958); בג"ץ 178/55 ארביב נ' מנהל המכס והבלו, חיפה, פ"ד י 407 (1956); כן ראו באופן כללי: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א 455-451 (2010)).