4. בפסק הדין בעניין דרעי השני, קבעה השופטת א' חיות כי לא ניתן להפריז בחומרת הפרשיות שתוארו לעיל, אשר בוצעו בזיקה ישירה לתפקידים הציבוריים שמילא דרעי באותה עת; וכי יש בהן כדי להטיל עליו "כתם מוסרי כבד" (שם, פסקה 17). מן העבר השני, צוין כי יש לתת משקל רב לחלוף הזמן במסגרת בחינת מינויו לשר של מי שהורשע בפלילים. בכלל זאת, עמדה השופטת חיות על חלוף הזמן מתום תקופת המאסר שריצה דרעי (כ-13 שנים), ועל חלוף הזמן מביצוע המעשים שבגינם הורשע בתיק האישי (כ-30-25 שנים). עוד צוין בפסק הדין כי הגם שדרעי לא הביע בקולו חרטה על המעשים, ייתכן שהשנים הרבות שחלפו מאז – שבהן לא שב וביצע עבירות נוספות (על פי התשתית העובדתית שהייתה לפני בית המשפט אז) – מלמדות על הפנמת הפסול שבמעשיו (שם, פסקה 20). בנוסף התייחסה השופטת חיות לשיקול של "תקנת השבים", שמיועד לאפשר לאדם שהורשע בפלילים לפתוח "דף חדש" לאחר ששילם חובו לחברה. משכך נקבע, בשים לב גם להיקף שיקול הדעת שמסור לראש הממשלה בעניינים אלה, כי מינויו של דרעי לתפקיד שר לא מקים עילה להתערבות ומצוי "על גבול מתחם הסבירות". חודשים ספורים לאחר מתן פסק הדין הובאה לפני בית משפט זה שאלת מינויו של דרעי לתפקיד שר הפנים, המשרד שבו כיהן בתקופת ביצוע העבירות בתיק האישי ובתיק הציבורי. בית המשפט דחה את העתירה בדעת רוב, וקבע כי מדובר ב"מקרה גבול", שחרף הקשיים שהוא מעורר, לא מקים עילה להתערבות (עניין דרעי השלישי, פסקה 45 לפסק הדין של השופט ס' ג'ובראן; בקשה לקיים דיון נוסף בפסק הדין נדחתה, דנג"ץ 4145/16 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל (7.8.2016)).
5. הנה כי כן, פסקי הדין שניתנו בעניין דרעי השני ובעניין דרעי השלישי מצאו קשיים ניכרים במינויו לתפקיד שר, אך נוכח המשקל שניתן לשיקול חלוף הזמן בבחינת סבירות המינוי, לא היה בקשיים אלה כדי להכריע כי המינוי אינו חוקי. עם זאת, אין זו התשתית העובדתית שניצבת לפנינו כיום. בעיני, שלושה הם השיקולים שמסיטים את נקודת האיזון בעניינו של דרעי ואשר מוליכים למסקנה כי ההחלטה למנותו היא החלטה בלתי סבירה שמחייבת התערבות: הרשעתו החדשה; המצג שהציג למערכת המשפט ואשר הוביל לגזר הדין בעניינו; והעובדה כי בעודו משמש חבר ממשלה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי.
6. ראשית, הרשעתו החדשה של דרעי. חברתי הנשיאה פירטה בחוות דעתה את הצריך לענייננו בדבר הרשעתו החדשה (שם, פסקאות 11-7). די אם נשוב ונזכיר כי מדובר בהרשעה בשתי עבירות מס, הראשונה נוגעת לכך שדרעי סייע לאחיו לערוך הצהרה לשלטונות מיסוי מקרקעין שלא צוינה בה תמורת העסקה המלאה; והשנייה נוגעת לכך שהכנסות של דרעי לא דווחו לפקיד השומה כמתחייב בדין. מדובר אפוא בהרשעה בעבירות שבמסגרתן פעל דרעי ביודעין להציג מידע כוזב לרשויות המס לצורך הקטנת חבות המס. הרשעה זו – בניגוד להרשעותיו הקודמות – היא מהעת האחרונה, מחודש ינואר 2022. הצדדים שניהם ניסו להתבסס על האמור בגזר הדין ביחס להרשעות אלו, ואכן התמונה המצטיירת מגזר הדין ביחס לעבירות שבהן הורשע היא מורכבת: מחד גיסא, נקבע כי מדובר בעבירות ש"אינן כוללות זדון או כוונה להונות" מצדו של דרעי; כי "חלקו של [דרעי – ע' פ'] בביצוע העבירות המיוחסות לו הינו פאסיבי" (ההדגשה במקור – ע' פ'); וכי מדובר בעבירות שמצויות ברף התחתון של משפחת עבירות המס. מאידך גיסא, נקבע גם כי "מעשיו של [דרעי – ע' פ'] יצרו חלון מעוות דרכו נאלצו שלטונות המס להביט על קיומה של העסקה המופיעה באישום הראשון [...] ובעניינו של האישום השני – הוריד הנאשם תריס אטום [על החברה שהקים – ע' פ'] [...] ובכך הותיר את הצוהר דרכו מביטים שלטונות המס ופקידי השומה לתוך החברה וספריה – סגור וחשוך" (ההדגשות במקור – ע' פ'). על דרעי נגזרו 12 חודשי מאסר "אשר לא ירוצו אלא אם יעבור [דרעי – ע' פ'] על אחת מהעבירות בהן הורשע, וזאת תוך שלוש שנים מהיום" וקנס כספי בסך 180,000 ש"ח.