2. בהקשר זה יש לחזור על מושכלות יסוד של הביקורת השיפוטית: בבחינת ההחלטה אם להעביר או לא להעביר שר מכהונתו, בית המשפט לא בוחן האם החלטת ראש הממשלה היא טובה וראויה. בית המשפט לא ייכנס בנעליו של ראש הממשלה, ויתערב בהחלטתו רק מקום שבו היא חורגת ממתחם הסבירות (בג"ץ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור, פ"ד לה(1) 421 (1980); וראו למשל מהעת האחרונה: בג"ץ 6654/22 פורום קהלת נ' ראש הממשלה, פסק הדין של הנשיאה א' חיות ופסק דיני בשאלה השלישית (13.12.2022); בג"ץ 5782/21 זילבר נ' שר האוצר, פסקה 38 לפסק הדין של השופט א' שטיין ופסקה 3 לפסק דיני (12.1.2022)). הביקורת השיפוטית מופעלת אפוא על שיקול הדעת של הגורם המינהלי-הממנה בהפעלת הסמכות המינהלית למנות שר או להעבירו מתפקידו (וזאת בשונה מעניין הטלת המנדט שבמסגרתו ביקשו העותרים שנעביר תחת שבט הביקורת את שיקול דעתם של חברי הכנסת, שם דפוס הביקורת השיפוטית שונה בתכלית; בג"ץ 2592/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה (6.5.2020, 27.5.2020); כן ראו פסקה 53 לחוות דעתה של הנשיאה). במסגרת העברתה של החלטת ראש הממשלה תחת שבט הביקורת השיפוטית, ייתן בית המשפט משקל לכך שלא כל התנהגות פלילית או לא אתית מצדו של שר תהפוך את המשך כהונתו לבלתי סבירה. כפי שכבר צוין בעבר, גם בהקשר זה:
"על בית המשפט לתת דעתו, בין השאר, גם למציאות החיים, הגורמת לכך שלעתים הציבור מבקש להיות מיוצג על-ידי אדם שאינו מופת להליכות נאותות" (עש"ם 4123/95 אור נ' מדינת ישראל – נציב שירות המדינה, פ"ד מט(5) 184, 190 (1996); וראו: בג"ץ 2533/97 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נא(3) 46, 62 (1997)).
3. בעניינו האישי של דרעי, נקודת המוצא לדיון נעוצה בפסקי הדין הקודמים שדנו בשאלה זו בדיוק. בעניין דרעי השני קבע בית המשפט כי מינויו של דרעי לשר הכלכלה ופיתוח הנגב והגליל מצוי "על גבול מתחם הסבירות" (עניין דרעי השני, פסקה 23 לפסק הדין; בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דין זה נדחתה, דנג"ץ 5806/15 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל (28.10.2015)). על מנת שלא לחזור על העובדות שלא לצורך, אזכיר בתמצית כי ברקע לאותו פסק דין ניצבו שתי פרשות שבמסגרתן הורשע דרעי בפלילים: הפרשה הראשונה, שידועה בכינויה "התיק האישי", מתייחסת לשורת עבירות חמורות שביצע דרעי בשנים 1990-1984 עת שכיהן כעוזר שר הפנים, כמנכ"ל המשרד וכשר הפנים. בגין הרשעתו בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הוטלו עליו ארבע שנות מאסר שהופחתו לשלוש בשלב הערעור (ע"פ 3575/99 דרעי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 721 (2000)). בחודש יולי 2002 שוחרר דרעי, לאחר ריצוי שני שלישים מתקופת מאסרו. הפרשה השנייה, ידועה בכינויה "התיק הציבורי", ובמסגרתה הורשע דרעי בשנת 2003 בעבירת הפרת אמונים כשפעל במהלך כהונתו כשר פנים להסדרת תמיכות לטובת עמותה שקרויה על שם חותניו ואשר נוהלה על ידי אחיו. על דרעי נגזרו שלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס. לצד זאת, אוזכרה גם מעורבותו של דרעי בפרשת "בראון-חברון" (פסקה 5 לפסק הדין; וראו גם פסקה 5 לחוות דעתה של הנשיאה).