כאמור, הדברים נאמרו ביחס לכנסת ה-23, אך דומה כי לנוכח התיקון הנוכחי לחוק יסוד: הממשלה, כוחם יפה גם כעת.
מינוי שר לאחר הרשעה בפלילים
4. עודנו באים לעיצומם של דברים, ולנוכח העושר הפסיקתי בכל הקשור בנושא מינוי בכירים, אבקש לנצל את ההזדמנות ולסווג ולמיין את הנושאים השונים הכרוכים באותו משולש של טוהר מידות – מינהל תקין – אמון הציבור, שילוש שהפסיקה חזרה וציינה בהקשר של נושא הכשירות והסבירות במינוי בכירים ("כשירות לחוד ושיקול דעת לחוד").
ניתן להצביע על שלושה מצבים שאליהם התייחסו החקיקה והפסיקה:
מצב א': בעקבות חקירה פלילית שאמנם לא הסתיימה בהגשת כתב אישום, אך הניבה המלצה משטרתית להעמדה לדין (כמו פרשת "דרך צלחה" שנדונה בעניין הנגבי הראשון) או הניבה המלצת פרקליטות להעמדה לדין (כמו פרשת בר-און-חברון, שם אימץ היועץ המשפטי לממשלה את המלצת הפרקליטות להעמיד לדין את דרעי, אך בהמשך נמלך בדעתו והורה על סגירת התיק נוכח הרשעתו של דרעי ב"תיק האישי" וההליכים שננקטו נגדו ב"תיק הציבורי").
מצב ב': בעקבות הגשת כתב אישום (לדוגמה, פרשות דרעי-פנחסי בעניינם של השניים – בג"ץ 3094/93 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד מז(5) 404 (1993); ובג"ץ 4267/93 אמיתי – אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות נ' יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל, פ"ד מז(5) 441 (1993) (להלן: עניין פנחסי); ופרשת הטלת המנדט בעניינו של ח"כ נתניהו – בג"ץ 2592/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה (6.5.2020, 20.5.2020) (להלן: עניין הטלת המנדט)).
מצב ג': בעקבות הרשעה (כמו המצב בעתירה דנן; כמו בעניינו של דרעי בבג"ץ 3095/15 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל (13.8.2015) (להלן: עניין דרעי השני); כמו המצב שנדון בבג"ץ 3997/14 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר החוץ (12.2.2015) (להלן: עניין הנגבי השני אגב מינויו לתפקיד סגן שר החוץ)).
5. שלושה מצבים אלה – לאחר המלצה להעמדה לדין או לאחר הגשת כתב אישום או לאחר הרשעה – הוסדרו בחקיקה ונבחנו בפסיקה אל מול עובדי ציבור ונבחרי ציבור כלהלן:
(-) עובד ציבור ובעל משרה ציבורית (לדוגמה, מינויו של גינוסר, שקיבל חנינה ולא הורשע, לתפקיד מנכ"ל משרד השיכון – בג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2) 229 (1993) (להלן: עניין אייזנברג); מינויו של איתמר רבינוביץ לשגריר ישראל בארצות הברית לאחר תשלום כופר בגין עבירות מס ומטבע – בג"ץ 194/13 שגב נ' שר החוץ, פ"ד מט(5) 57 (1995)).