ש ו פ ט
השופט י' עמית:
אני מצטרף לפסק דינה של חברתי הנשיאה, ואוסיף מספר הערות משל עצמי.
פתח דבר
1. אי היציבות הפוליטית בישראל בשנים האחרונות, כפי שבאה לידי ביטוי בחמש מערכות בחירות תוך כשלוש שנים וחצי, קולעת את מערכת המשפט פעם אחר פעם ל"חלום בלהות חוקתי" ולעין הסערה הפוליטית. בד בבד, למרבה הצער, אנו עדים לירידה ברף הנורמות הערכיות והמוסריות שנבחרי הציבור מציבים לעצמם, כפי שבאה לידי ביטוי בתיקון לחוק יסוד: הממשלה (להלן גם: חוק היסוד) נושא דיון זה. אך נזכיר כי גם אמת, הגינות, יושר, ניקיון כפיים, טוהר השירות הציבורי – כל אלה הם חלק מהדרישות שהציבור מצפה להן מנבחריו ובכיריו.
2. "אשריה חברה שתרבות ה- it isn’t doneמוטמעת באורחות השלטון שבה. אשריו בית-משפט שלא הוטל עליו להכריע בנושאים שתרבות ה-it isn’t done מכריעה בהם, ובעצם הכרעתה מרחיקה היא אותה מחצרו" (דברי השופט מ' חשין בבג"ץ 1993/03 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה, פ"ד נז(6) 817, 918 (2003) (להלן: עניין הנגבי הראשון) אגב מינויו של הנגבי לתפקיד השר לביטחון פנים). אך מדינת ישראל אינה מדינה של it isn’t done, ושלא בטובתנו אנו נדרשים לנושאים שלא חזו ראשונים.
3. הייתה זו הכנסת אשר כבר בשנת 1950 קיבלה את החלטת הררי שלפיה "החוקה תהיה בנויה פרקים פרקים, באופן שכל אחד מהם יהווה חוק יסודי בפני עצמו. הפרקים יובאו בפני הכנסת, במידה שהוועדה תסיים את עבודתה, וכל הפרקים יחד יתאגדו לחוקת המדינה" (דברי הכנסת 5, 1743 (התש"י)). וכפי שנזדמן לי לומר:
"יום חקיקתו של חוק יסוד או תיקון לחוק יסוד אמור להיות יום חגיגי שבו הכנסת לובשת לבן ומצטחצחת בהתרגשות לקראת המאורע ולא יום קטנות פוליטי" (בג"ץ 5969/20 שפיר נ' הכנסת, פסקה 4 לפסק דיני (23.5.2021)).
אך אוי לאותה חוקה, שנעשתה על ידי הכנסת כחומר ביד היוצר – לא כאבן בידי המסתת ולא כיריעה ביד הרוקם, אלא כפלסטלינה בידי המכונן. יציבות חוקתית? תרבות תיקון חוקתית (amendment culture)? מן הסתם מונחים שאינם הולמים את תנאי הארץ ותושביה:
"קצרים היו ימי שני חייה של הכנסת ה-23, משך כתשעה חודשים בלבד, אך במהלך תקופה קצרה זו תוקנו חוקי היסוד 13 פעמים (!!!) בהוראת שעה, בגדר שיא אולימפי בתיקוני חוקה למרחקים קצרים (לשם השוואה, החוקה בארצות הברית התקבלה בשנת 1787 ומאז, בחלוף למעלה ממאתיים ושלושים שנה, התקבלו 27 תיקונים לחוקה)" (שם).