7. אם כן, גישתי האמורה, בדבר הריסון שיש לנקוט בביקורת שיפוטית בהקשר הנדון, נשענת במידה לא מבוטלת על הנחה עקרונית, שלפיה הסדרים חוקיים, לא כל שכן חוקתיים, ובפרט כאלה הנוגעים לתנאי כשירות, כבענייננו, נקבעים, מאחורי מעין "מסך בערות", הסדרים אלו מגובשים מתוך שאיפת המחוקק או המכונן לקבוע את תנאי הכשירות הראויים, על-בסיס ראייה רחבה של האינטרס הציבורי, להבדיל מאינטרסים פוליטיים צרים וקצרי-טווח.
8. ואולם, במקרה דנן, התיקון לסעיף 6(ג) לחוק-יסוד: הממשלה, שמגדיר כאמור את תנאי הכשירות הרלוונטיים לענייננו, אינו עומד בעיקרון חשוב זה. זאת, שהרי דומה כי אין חולק, שתכלית התיקון הייתה להכשיר את מינויו של דרעי לשר, לנוכח עברו הפלילי, תוך עקיפת הצורך להידרש להכרעה בשאלה אם דבק קלון במעשיו בעבירות המס. ובמילים אחרות, תנאי הכשירות לכהונת שר, כנוסחן בתיקון הנ"ל, נתפרו והוגמשו על מנת להלום את מידות עברו הפלילי של דרעי. בנסיבות חריגות אלו, נשמטת הקרקע תחת הצדקה מרכזית לגישה המשמיעה לנו לנהוג בריסון מיוחד בבואנו להפעיל ביקורת שיפוטית על החלטות מהסוג הנדון.
9. בראי האמור, ולנוכח חשיבותו של עקרון טוהר המידות של אישי ציבור, כמובהר לעיל, יש לבחון אם ההחלטה על מינוי דרעי לשר באה בגדר המקרים החריגים והקיצוניים, שבהם הביקורת השיפוטית על ההחלטה תוביל להתערבות בה.
10. ויודגש: נקודת המוצא לבחינת שאלה זו נעוצה בפסקי דינו של בית משפט זה בבג"ץ 3095/15 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל (13.8.2015) (להלן: עניין דרעי השני) ובבג"ץ 232/16 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל (8.5.2016) (להלן: עניין דרעי השלישי), שהם בבחינת הלכה מחייבת, שעל-פיה יש להכריע בענייננו.
כך, בעניין דרעי השני צוין, בין היתר, כי העבירות שביצע דרעי במסגרת ה"תיק האישי" וה"תיק הציבורי", הן עבירות מובהקות של שחיתות שלטונית, אשר מטילות על מבצען דופי מוסרי כבד; וכי לעבירות אלו מתווספים החשדות נגדו בפרשת "בראון-חברון", שמהווים ראיות מינהליות לחובתו. מנגד, הודגש המשקל שיש להעניק לחלוף הזמן, הן מאז ביצע דרעי את מעשי העבירה הנ"ל, והן מאז סיים לרצות את עונש המאסר בגינם. לנוכח האמור, וכן, בין היתר, בשים לב לשיקול הדעת הרחב המסור לראש הממשלה בהקשר הנדון, ולכך שהכנסת הביעה אמון בממשלה, הכוללת את דרעי כשר, נפסק כי "מינויו של דרעי לתפקיד שר מצוי על גבול מתחם הסבירות" (שם, בפס' 23; ההדגשה הוספה – י"ו).