(-) על רקע מצג זה, בגזר הדין נקבע כי יש לשקול לזכות דרעי, בין היתר, את "עזיבתו את הזירה הציבורית"; וצוין כי "כל החושש מן הנאשם ומפגיעתו בקופה הציבורית ויטען כי קיימת בו מסוכנות בכל הכרוך במשאו ובמתנו בענייני ממון הרבים או היחיד – יוכל למצוא מנוח לחשש זה ולומר בוודאות כי הנאשם לא ייגע עוד בצרכי ציבור הכורכים בתוכם עיסוק כלכלי, וזאת בשל התרחקותו מהזירה הציבורית".
(-) טרם יבשה הדיו על גזר הדין, כיממה לאחר נתינתו, ערך דרעי מסיבת עיתונאים והצהיר, בין היתר, כי "כולם יודעים שאם לא היו קוראים לי אריה מכלוף דרעי הנושא היה נפתר מול פקיד השומה"; וכי "אני לא הולך לשום מקום. אני ניצב על משמרתי כיו"ר תנועת ש"ס וממשיך לנהל את ענייני הציבור מכל מקום – מהכנסת, ממשרדי התנועה, מסיורים בשטח ומכל מקום שארגיש צורך להיות בו. אמשיך להשתתף בישיבות ראשי מפלגות האופוזיציה, לנהל את ישיבות סיעת ש"ס [...]".
(-) במהלך חודש דצמבר 2022 תוקן, בעקבות הצעת חוק פרטית שהגיש חבר כנסת מסיעת ש"ס, סעיף 6(ג) לחוק-יסוד: הממשלה. לפי נוסח הסעיף המתוקן, מי שנגזר עליו עונש מאסר על תנאי יהיה כשיר לכהן כשר, ללא צורך בבירור השאלה אם דבק בו קלון בשל מעשיו. מהדיונים בהצעת החוק שנערכו בכנסת עלה, באופן ברור ומפורש, כי התיקון האמור נועד לאפשר לדרעי לכהן כשר בממשלה.
(-) ביום 29.12.2022 הביעה הכנסת את אמונה בממשלה ה-37. דרעי הושבע כשר הפנים ושר הבריאות, כשלפי ההסכם הקואליציוני בין סיעות הליכוד וש"ס, בחלוף מחצית מתקופת כהונת הממשלה ימונה דרעי לתפקיד שר האוצר.
אלו אפוא עיקרי המצע העובדתי – בכל הנוגע לעברו הפלילי של דרעי ולהתנהלותו סביב ההליך המשפטי בעניין עבירות המס – אשר עמד, כך יש להניח, לנגד עיני ראש ממשלת ישראל בהחלטתו על מינוי דרעי לשר בממשלה.
5. אם כן, עלינו להכריע בשאלה אם לנוכח מצע עובדתי זה, ההחלטה למנות את דרעי לתפקיד שר בממשלת ישראל התקבלה כדין.
בנסיבות המקרה דנן, אף אני סבורה כי אין מנוס מן המסקנה, שלפיה התשובה לשאלה זו – שלילית.
6. אקדים ואומר כי לגישתי, הביקורת השיפוטית במישור שיקול הדעת, שהופעל בהחלטה על מינוי לתפקיד ציבורי, צריכה, ככלל, להיות מרוסנת, ולהיעשות "בזהירות רבה, בְּשׂוֹם שֶׂכֶל ובענווה" (ראו והשוו: בג"ץ 8076/21 ועדת השופטים להענקת פרס ישראל נ' שרת החינוך, פס' 51 לחוות-דעתי (29.3.2022)). זאת, ביתר שאת, בכל הנוגע להחלטות ראש הממשלה שעניינן מינוי שרים והפסקת כהונתם, אשר קשורות בקשר הדוק לשיקולים פרלמנטריים ופוליטיים (עניין אמונה, בפס' 22). הדברים מקבלים משנה תוקף, כאשר תנאי הכשירות הראויים למינוי הנדון נקבעו בחקיקה, ועל בית המשפט להישמר, בהקשר זה, פן יימצא מוסיף עליהם תנאים שהמחוקק, או המכונן, לא התכוונו לקבוע (ראו והשוו: עניין אייזנברג, בפס' 50). במקרים אלו, לדעתי, על הביקורת השיפוטית להיות מופעלת בריסון רב, ואין להתערב בהחלטות מהסוג הנדון אלא במקרים חריגים וקיצוניים.