14. לא זו אף זו. מעבר למצג הנ"ל, להשלכותיו על גזר הדין ולהתנהלותו של דרעי מיד לאחר מכן, הרי שהתפטרותו מהכנסת לפני מתן גזר הדין נועדה, למעשה, למנוע מבית משפט השלום להכריע בשאלת הקלון בעניינו; והתחמקותו מהכרעה בשאלת הקלון הושלמה, עם שינוי תנאי הכשירות לכהונת שר, בעקבות הצעת חוק פרטית שהגיש חבר סיעת ש"ס לתיקון חוק-יסוד: הממשלה. אף תיקון זה, אשר נתפר במטרה להכשיר את מינויו של דרעי לשר חרף עברו הפלילי, תוך עקיפת הצורך בהכרעה בשאלת הקלון, מעורר אי נוחות ביחס לתפישת החוק והמשפט.
15. כל האמור לעיל, במצטבר – בהינתן הקביעות שנפסקו בפסק הדין בעניין דרעי השני, ובשים לב לחשיבות עיקרון טוהר המידות של אישי ציבור – מוביל למסקנה, חד-משמעית, שלפיה עניינו של דרעי עולה כדי מקרה חריג וקיצוני, שאינו מותיר ברירה אלא להתערב בהחלטה על מינויו כשר בממשלה, חרף הריסון ואמות המידה המחמירות שיש להחיל על ביקורת שיפוטית בתחום זה.
16. ודוק: קיימים במקרה דנן שיקולים כבדי-משקל, אשר מושכים לעבר אי-התערבות ונקיטת ריסון מוגבר בהחלת הביקורת השיפוטית. מבין שיקולים אלו ניתן למנות, בין היתר, את שיקול הדעת הרחב המסור לראש הממשלה בהחלטות כגון דא; את האמון שהביעה הכנסת בממשלה הנדונה; ואת העובדה כי מאות אלפי אזרחים הצביעו בבחירות למפלגת ש"ס בראשות דרעי. אלא ששיקולים מסוג זה ניצבו, בעיקרו של דבר, כבר ביסוד ההכרעה בעניין דרעי השני, ולמרות אותם שיקולים, נפסק שם כאמור כי "מינויו של דרעי לתפקיד שר מצוי על גבול מתחם הסבירות". מאחר שפסק הדין בעניין דרעי השני משמש כנקודת מוצא מחייבת להכרעתנו, אין בשיקולים האמורים, כשלעצמם, כדי להטות את הכף לעבר מסקנה שלפיה מינויו של דרעי לשר יכול לעמוד.
17. סוף דבר: בשים לב לכל האמור לעיל, אני סבורה כי מינויו של דרעי לכהונת שר בממשלת ישראל ה-37 אינו יכול לעמוד, ומשכך מצטרפת אני לתוצאה שאליה הגיעה חברתי הנשיאה.
בנסיבות אלו, איני נדרשת להביע עמדה בטענות שהוצגו בעתירות שלפנינו נגד תוקפו של התיקון האמור לחוק-יסוד: הממשלה. אסתפק, אפוא, בכך שאזכיר כי הלכה עמנו, שאין להתערב בחוק-יסוד מכוח דוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת, אלא במקרים נדירים וקיצוניים (ראו, למשל, בג"ץ 2905/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' כנסת ישראל, פס' 10 לחוות-דעתו של השופט נ' הנדל; פס' 6 לחוות-דעתה של השופטת ד' ברק-ארז (12.7.2021)); וכי ככלל, מניעיו של המכונן אינם, כשלעצמם, עילה להתערבות מכוח הדוקטרינה האמורה (שם, פס' 12 לחוות-דעתו של השופט הנדל; פס' 20 לחוות-דעתה של השופטת ברק-ארז; בג"ץ 5969/20 שפיר נ' הכנסת, פס' 43 ו-62 לחוות-דעתה של הנשיאה א' חיות (23.5.2021)).