6. מתחם שיקול הדעת הרחב נועד לקדם את יכולתה של הממשלה לתפקד כראוי, וביסודו עומד "האינטרס הציבורי להבטיח את יציבותה של הממשלה ואת יכולתה לעמוד במשימותיה" (בג"ץ 5853/07 אמונה – תנועת האשה הדתית לאומית נ' ראש הממשלה, אהוד אולמרט, פ"ד סב(3) 445, 477 (2008-2007)). צמצום גדר ההתערבות הינו גם פועל יוצא של קיומה של הביקורת הפרלמנטרית על מינויים של שרים בממשלה, נוכח הוראת סעיף 13(ד) לחוק יסוד: הממשלה הקובע כי "הממשלה תיכון משהביעה בה הכנסת אמון, ומאותה שעה ייכנסו השרים לכהונתם" (וראו: בג"ץ 232/16 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 28 (8.5.2016); בג"ץ 3059/15 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, פסקה 24 (10.11.2015)). על כך יש להוסיף כי "'הבחירות לכנסת מהוות יישום של כלל ההכרעה היסודי במשטר הדמוקרטי – הכרעה על פי עמדות הרוב' [...] לב ליבו של התהליך הדמוקרטי הוא האפשרות לתרגם את הקולות שקיבלו חברי הכנסת, כנציגיו הנבחרים של העם, לכדי השפעה פוליטית" (בג"ץ 2144/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' יושב ראש הכנסת, פסקה 10 לפסק דינה של הנשיאה א' חיות (23.3.2020)).
יישומם של כללים אלה בענייננו מביא לדידי למסקנה אחת ברורה. בהינתן השיקולים הפרלמנטריים והפוליטיים הברורים שעמדו על הפרק, כמו גם הנתונים האובייקטיביים של אותה תקופה במציאות של מערכת בחירות חמישית בארבע שנים, לא ניתן לומר כי קיים מתחם של אפשרויות "סבירות" אחרות כלשהן שמרכיב ממשלה "סביר" אחר באותן נסיבות היה מקבל.
7. במציאות הפוליטית שבה ניתנה ההחלטה על מינויו של חה"כ דרעי לשר, ניתן לשער ברמה קרובה לוודאית כי כל מרכיב ממשלה "סביר" אחר עליו הייתה מוטלת מלאכת הרכבת הממשלה – בנסיבות הספציפיות שנוצרו לאחר הבחירות תוך התייחסות לכוחן היחסי של כל המפלגות בכנסת ומספר המנדטים שזכו בהם – היה מנהל משא ומתן עם רשימת ש"ס בראשותו של חה"כ דרעי על כל המשתמע מכך. קביעה אחרת, משמעותה על פני הדברים התעלמות מהמציאות שרבצה לפתחו של ראש הממשלה שהיה אמון על הרכבת הממשלה והמשמעויות מרחיקות הלכת שהיו יכולות להיות להחלטה אחרת, לרבות גרירת המדינה למערכת בחירות נוספת – שישית במספר. בחינת "סבירות" ניהול המשא ומתן ומינוי חה"כ דרעי לאחר מעשה במסרקות של ברזל ולאחר הרכבת הממשלה, לוקה להשקפתי במידה לא מועטה של "חכמה שבדיעבד" ומתעלמת מהאילוצים הפוליטיים, מהמציאות האובייקטיבית ומהאינטרס הציבורי שביציבות הממשלה, שהיו קיימים ונוכחים בזמן אמת. קשה אפוא בעיניי הקביעה כי החלטה שניתנה במציאות חד-סטרית וקשיחה אשר במובן מסוים "נכפתה" על ראש הממשלה, אינה באה בגדרי "מתחם הסבירות" של "האדם – מרכיב הממשלה – הסביר".