12. מן האמור לעיל מצטיירת תמונה ברורה, שלפיה בעודו נושא בתפקידים ציבוריים בכירים ומשמש כנאמן הציבור – דרעי מעל פעם אחר פעם באמון הציבורי שניתן בו ושלח ידו במעשי שחיתות. המעשים החמורים שביצע "הטביעו חותם קשה על מערכות הציבור בישראל" (ראו: פסק הדין בתיק האישי, עמ' 835); וכבר נפסק כי אמון הציבור במערכת השלטונית "חיוני לקיום חיים דמוקרטיים תקינים ו[ש]עלול להיפגע אם השירות הציבורי ייתפס בעיני הציבור כמושחת וכמי שעובדיו נוהגים לקבל שוחד" (דנ"פ 10987/07 מדינת ישראל נ' כהן, פסקה 14 (2.3.2009)).
כפי שביארה הנשיאה א' חיות בפסק דינה, הרשעותיו של דרעי ב"תיק האישי" וב"תיק הציבורי" עברו מסטטוס של "התיישנות" לסטטוס של "מחיקה" בהתאם להוראותיו של חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ט-2019. ואולם הכללים הקבועים בחוק זה ונוגעים למחיקת עבירות מהמרשם הפלילי אינם חלים במקרה של מינוי בעלי תפקיד בשירות הציבורי – לא כל שכן במקרה של מינוי שר בממשלה (ראו סעיפים 60-59 לפסק דינה של הנשיאה). עברו הפלילי של דרעי, הגם שמדובר בעבר רחוק למדי, הוא שיקול משמעותי בבחינת סבירות מינויו לשר – לא כל שכן בשים לב לחומרת העבירות, לזיקתן לתפקידו הציבורי, וביתר שאת לנוכח העובדה שברבות השנים חזר דרעי והורשע בפלילים, כפי שיפורט בהמשך.
מכל מקום, לאחר חזרתו של דרעי לחיים הפוליטיים בשנת 2013, ועם בחירתו לחבר כנסת בכנסת ה-19, התעוררו ספקות בנוגע לסבירות מינויו כשר בממשלה ה-34 ואלה קיבלו ביטוי בעתירות שהוגשו בעניין דרעי 2015 ובעניין דרעי 2016. אמנם לא היתה מחלוקת שדרעי עמד בתנאי הכשירות שהיו קבועים באותה עת בסעיף 6(ג) לחוק היסוד, שלפיהם לא ניתן למנות לתפקיד שר אדם שהורשע בעבירה שיש עימה קלון והוטל עליו עונש מאסר אלא בחלוף 7 שנים ממועד סיום ריצוי העונש. כך, משום שבעת מינויו כשר חלפו כ-13 שנים מסיום ריצוי עונש המאסר שהושת עליו ב"תיק האישי", וכ-12 שנים מאז שניתן גזר הדין ב"תיק הציבורי". עם זאת, בשים לב לטיב העבירות שבהן הורשע בעבר, חומרתן והיקפן, על מינויו של דרעי כשר בממשלה העיב צל כבד. סופו של דבר, וחרף עברו הפלילי המכביד, בעניין דרעי 2015 נקבע כי אין להתערב בהחלטת ראש הממשלה למנות את דרעי לשר הכלכלה ופיתוח הנגב והגליל. השיקול המרכזי שהוביל לתוצאה זו היה חלוף פרק הזמן המשמעותי מעת ביצוע העבירות ומהמועד שבו סיים דרעי לרצות את עונשו (שם, פסקאות 20-19); עם זאת הובהר, כי "מינויו של דרעי לתפקיד שר מצוי על גבול מתחם הסבירות" (שם, פסקה 23). בהמשך לכך, בעניין דרעי 2016 נקבע כי אין מקום להתערב גם בהחלטת ראש הממשלה למנות את דרעי לשר הפנים בממשלה ה-34 (בדעת רוב של השופטים ס' ג'ובראן ו-י' דנציגר, כנגד דעתו החולקת של השופט נ' הנדל).