"...ליחסי השוחד שהתקיימו בין דרעי לבין המערערים האחרים הייתה מתכונת מיוחדת: לא היה זה שוחד 'בין זרים', שבעל עניין מעניקו לעובד הציבור מכיסו תמורת פעולה מסוימת, אלא שוחד בין חברי קבוצה מלוכדת, הניתן מכספי הציבור לאחד מהם שעלה לגדולה, על-מנת שישתמש בכוחו ובמעמדו למתן סיוע לקבוצה ולחבריה. דרעי היה מנהיגה של הקבוצה, בעוד שהמערערים האחרים היו משמשיו הסרים לפקודתו ובמידה רבה אף שבויים בידיו. כמוסבר לעיל (בפיסקה 38), בלב-בנים (עמותה שהיה לדרעי עניין אישי בה-ע'ב') שרתה 'אווירה של שוחד'. אווירה זו, אשר נבעה מן השליטה שהייתה לדרעי בלב-בנים, ושדרעי עצמו תרם לא במעט ליצירתה, היא שהביאה מחד לשעבוד המערערים האחרים לרצונו של דרעי, ומאידך להשתרשות התודעה, בקרב נושאי התפקידים בלב-בנים, שיש מקום לתגמל את דרעי כמי שביכולתו לגייס כספים ללב-בנים. אכן, בהיותו מנהיגם של המערערים האחרים, שתחת להתרחק בעצמו ממעשי השחיתות ולהרחיק מהם גם את הכפופים לו, תרם ליצירת האווירה שאפשרה אותם וניצל אותה להפקת טובות הנאה פסולות לעצמו, ראוי דרעי להיענש על-פי אמת-מידה מחמירה בהרבה מזו שעל-פיה נקצבו עונשיהם של המערערים האחרים" (ההדגשה שלי-ע'ב') (שם, עמ' 836).
11. בפרשת "התיק הציבורי", ביום 24.9.2003 הורשע דרעי בבית משפט השלום בביצוע עבירה של הפרת אמונים – בגין כך שבהיותו שר הפנים בשנת 1989, פעל להסדרת תמיכה בסכום של 400,000 ש"ח, באמצעות עירית ירושלים, לטובת עמותה נוספת שהיה לו בה עניין אישי (ת"פ (שלום י-ם) 1872/99 מדינת ישראל נ' דרעי). בתיק זה הושת על דרעי עונש של שלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס בגובה 10,000 ש"ח, תוך שבית משפט השלום הדגיש כי דרעי אינו מכיר באי המוסריות שדבקה בהתנהלותו:
"דווקא הנאשם – במעמדו ועם סגולותיו האישיות המיוחדות – לא היה צריך להיכשל במעשה העבירה. יתר על כן, היה עליו להפנים את משמעותה, לפחות מן השלב שבו ניתן פסק הדין בערעורו, וממנו יכול היה ללמוד, שגם במקרה הנידון ביצע עבירה שלא היה לו לבצעה. כפירתו של הנאשם בעבירה זו ודבריו בעדותו לפנינו מלמדים כי הנאשם עדין לא קיבל עליו, באופן מלא וללא כל הסתייגויות, את הדרישה החד משמעית וחסרת הפשרות מעובד הציבור לנהוג בטוהר-מידות מוחלט" (ההדגשה שלי-ע'ב') (פסקה 13 לגזר הדין מיום 20.11.2003).
בפרשת "בר-און–חברון", דרעי נחשד כי עשה שימוש פסול בכוחו הפוליטי לצורך קידום מינויו של עו"ד רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה – זאת על יסוד הבטחה לכאורה שניתנה לדרעי כי מינוי זה ייטיב עם ענייניו הפליליים (ב"תיק האישי"). בין היתר, דרעי נחשד שהתנה את תמיכת ש"ס בהסכם הידוע כ"כהסכם חברון", בהוצאתו לפועל של מינוי זה. פרקליטת המדינה המליצה להעמיד את דרעי לדין בעבירות מרמה והפרת אמונים, סחיטה באיומים ושיבוש מהלכי משפט (בכפוף לקיום שימוע ולהסרת חסינותו) – ואולם ביום 16.12.2001 הורה היועץ המשפטי לממשלה על סגירת התיק, זאת על רקע הרשעתו ב"תיק האישי" והתקדמות ההליכים ב"תיק הציבורי". כפי שצוין בעניין דרעי 2015, היועץ המשפטי לממשלה הבהיר כי החשדות שהועלו נגד דרעי בפרשה זו לא הופרכו ויש לראות בהם משום ראיות מנהליות לחובתו (שם, פסקה 17).