21. בתום השיחה הופנה מר לוריא על ידי המתווך לעו"ד קליקה על מנת שיכין הסכם התקשרות והמתווך אישר כי "את התשלום אני אסגור מולו" (עמ' 2 לתמליל ש' 27).
יוקדם ויצוין, כי עו"ד קליקה הכחיש בעדותו בתוקף כי היה אמור לקבל תשלום מהמתווך ולדבריו "מעולם לא קיבלתי שכר טרחה מאף מתווך מעולם. תמיד הלקוח משלם שכר טרחה" (עמ' 15 לפרו' מיום 16.11.21 ש' 2). וכשנשאל מה התייחסותו לכך שנאמר למר לוריא שהמתווך יישא בשכר טרחתו הוא השיב "אם נאמר זה בטח לא על דעתי ואני התכוונתי תכל'ס לשכר טרחתי ממשפחת לוריא כרגיל, בכל עסקה" (שם, ש' 16-17).
עוד אציין, כי המתווך התקשה להסביר את הסתירה בין דבריו לעדותו של עו"ד קליקה. הוא אישר כי אכן לא עדכן את עו"ד קליקה בכוונתו לשלם את שכר טרחתו וחזר וטען כי "אני תכננתי לשלם לו במקום הלקוח" (עמ' 6 לפרו' מיום 8.2.22 ש' 23), ואף טען כי אם עו"ד קליקה היה מסרב לקבל ממנו תשלום "מה שהייתי עושה זה מבקש ממר לוריא לשלם לו, ומחזיר לו את הסכום של שכר הטרחה זהו" (שם, ש' 32-33).
22. בהמשך לשיחה לעיל מר לוריא יצר עוד באותו יום (4.11.20) קשר עם עו"ד קליקה והלה ביקש ממנו מספר מסמכים ובכלל זה תעודת זהות, שטר מכר היסטורי, נסח רישום ונתונים נוספים שעל בסיסם הכין עו"ד קליקה טיוטת הסכם וכן ערך תחשיב מס שבח עבור המכירה (עדות עו"ד קליקה עמ' 8 לפרו' מיום 26.11.21 ש' 27-29). כאמור לעיל, עו"ד קליקה אישר כי לא דיבר מעולם ישירות עם גב' לוריא (שם, עמ' 13 ש' 4) אך לדבריו גב' לוריא עמדה ליד מר לוריא בכל השיחות שהוא ניהל איתו (שם, עמ' 12 ש' 11).
23. בהמשך אותו יום (4.11.20) בשעות אחה"צ העביר עו"ד קליקה למר דורפברגר טיוטת הסכם ראשונה עליה צוין "טיוטה 1 - למו"מ בלבד – 4.11.20 בכפוף לאישור המוכרת והערותיה" , ובהודעת הדואר האלקטרוני צוין "מצ"ב לעיונך במסגרת מו"מ טיוטת הסכם מכר המועברת במקביל לעיון המוכרת וכפופה לאישורה והערותיה". להסכם צורף נסח רישום עדכני, תעודת זהות של גב' לוריא ותחשיב מס שבח. (הודעת הדוא"ל צורפה כנספח "ד" לתצהיר דורפברגר). עו"ד קליקה העיד כי לפני ששלח את הטיוטה, עדכן את מר לוריא ביחס לחיוב מס השבח הצפוי (שם, עמ' 10 ש' 1-4).
24. במענה להודעתו של עו"ד קליקה התקבלה למחרת – יום חמישי (5.11.20) הודעת דוא"ל מאת עו"ד אתי בבני (להלן – "עו"ד בבני"), אשר אישרה כי מר דורפברגר העביר לטיפולה את החוזה וציינה כי "עברתי על ההסכם והדברים נראים מקובלים כמעט באופן מוחלט, הכנסתי הערות בודדות מטעמים טכניים, הכל מסומן במעקב בגוף הטיוטא" (ההודעה צורפה כנספח "ה" לתצהיר דורפברגר).
25. כמו כן ביקשה עו"ד בבני כי "על מנת לקדם את הדברים על ציר הזמן, אודה לך אם תוכל לבדוק את יומנך ואם נוח לך, נא אשר קיום מועד חתימת הסכם המכר ביום רביעי הקרוב 11.11.20 בשעה 11:00 במשרדך, או אם תעדיף במשרדנו (שושנת הכרמל 25)".
26. עיון בהערותיה של עו"ד בבני מעלה כי היא אישרה שהקונים (מר דורפברגר ואשתו) יטלו משכנתא בסכום של 512,500 ₪, והתשלום האחרון שונה ל-45 יום במקום 30יום . בנוסף תוקן הסכום שיופקד בנאמנות באם לא יומצא אישור מס שבח עד מועד התשלום האחרון ומסירת החזקה לסך של 200,000 ₪ במקום סך של 50,000 ₪ שקבע עו"ד קליקה.
עוד יצוין כי בטיוטה שהוחזרה ע"י עו"ד בבני צוין "טיוטה 2 – למו"מ בלבד – 5.11.20 בכפוף לאישור המוכרת והערותיה", וכעולה מהטיוטה עו"ד בבני היא ששינתה את מספר הטיוטה ואת התאריך, אך מאידך לא נערך על ידה שום שינוי בקביעה שלפיה מדובר בטיוטה לצורך מו"מ בלבד הכפופה לאישור המוכרת.
27. בהמשך נשלחו שתי הודעות דוא"ל נוספות ע"י עו"ד קליקה (נספחים ו' ו-ז' לתצהיר דורפברגר. בראשונה טען עו"ד קליקה כי די בסך של 50,000 ₪ שיוחזק בנאמנות לאור מס השבח הצפוי, צירף אישור העדר חיוב בהיטל השבחה, וציין כי הוא בודק מול המוכרת את נושא פגישת החתימה. בשניה, שנשלחה באותו יום ציין עו"ד קליקה "מאושרת הפגישה במשרדי ביום רביעי שעה 11:00 סכום הנאמנות יתוקן לסך של 70,000 ₪"
28. עו"ד קליקה העיד כי העביר את הטיוטה המתוקנת ע"י עו"ד בבני לה"ה לוריא (עמ' 11 לפרו' הדיון מיום 16.11.21 ש' 34), וכמו כן קיבל את אישורו של מר לוריא לקיום הפגישה כשלדבריו מר לוריא קיבל גם את אישורה של גב' לוריא "עד כמה שאני זוכר. כלומר, זה היה אינטראקציה ביניהם כי הוא שאל אותה מתאים לא מתאים" (שם, עמ' 12 ש' 12).
29. באותה שיחה, שהתקיימה כאמור ביום חמישי בשבוע, ביקשו ה"ה לוריא להיפגש עם עו"ד קליקה ביום ראשון שלאחר מכן, ועו"ד קליקה הסביר את מהות הפגישה ב-"לשבת איתי, לחתום יפוי כח, שכר טרחה את הדברים המסודרים לפני עסקה" (שם, עמ' 12 ש' 21).
30. בהמשך אתייחס בפירוט לעדותו של עו"ד קליקה (עמ' 14 ש' 5-30), אך כבר בשלב זה אציין כי עו"ד קליקה טען בעדותו כי מבחינתו והוא סבור שכך היו הדברים גם מבחינתה של עו"ד בבני, טיוטת ההסכם שהועברה אליו מעו"ד בבני הייתה טיוטה בלבד, ולא נערך עדיין מסמך שניתן לראות בו חוזה מחייב. עוד יוקדם ויצוין כי עוה"ד בבני לא הובאה לעדות על ידי התובעים.
31. בשלב זה על רצף הזמן, נפנה לה"ה לוריא, אשר העידו באופן כמעט זהה כי באותו יום חמישי לאחר שנקבעה על ידם פגישה עם עו"ד קליקה, התקיימה שיחה ביניהם ובה גב' לוריא התלבטה האם למכור את הדירה. גב' לוריא העידה כי ניסתה לקרוא את טיוטת ההסכם אך זה היה "סינית" בשבילה (עמ' 45 לפרו' מיום 8.2.22), ואז היא אמרה למר לוריא "תקשיב, לא אני וגם אתה לא מבינים בדבר הזה, בוא נבקש פגישה עם עו"ד קליקה ביום ראשון בבוקר" (שם, ש' 19-20).
32. גב' לוריא טענה כי נלחצה מאד כשהתקבלה הטיוטה ולדבריה "... היה יום חמישי, אני לא אשכח את זה, היה יום חמישי וכשהגעתי למצב הזה שזהו, אני צריכה ללכת לקבל החלטה סופית ולחתום, נלחצתי. נכנסתי לסערת רגשות. נלחצתי מאד הבנתי שאני לא מסוגלת לעשות את הצעד הזה. לא מסוגלת. שקשה לי לקבל את ההחלטה הזאת... " (שם, עמ' 46 ש' 11-15). גב' לוריא העידה כי היא "עמדה לפני שוקת שבורה" מאחר ומצד אחד היה ברור לה שמר לוריא או היא לא יכולים להמשיך ולטפל בהשכרת הדירה, מצד שני היא הרגישה שהיא לא יכולה להיפרד מהדירה, עקב העובדה שיש לה רגשות סנטימנטליים אליה (שם, עמ' 46 ש' 34 ואילך).
33. גב' לוריא טענה עוד כי לצורך קבלת החלטה ביקשה לקבל הסברים מעו"ד קליקה "ואז אולי אני אחשוב אחרת" (שם, עמ' 47 ש' 17-18), ולאחר מכן העידה כי "ואז הבנתי שזהו אני לא יכולה לעשות את הצעד הזה, ואמרתי לעצמי למי אני פונה בצר לי? פניתי לבן שלי. וסיפרתי לו את הסיפור כי הוא לא היה מודע לסיפור. סיפרתי לו את הסיפור, אז הוא אמר 'אמא, תרגעי, אנחנו נבוא בשבת ונדבר'. הם באו ביום שבת. ישבנו דיברנו, הוא אמר לי 'אמא זאת הבעיה? אם זאת הבעיה – אז אין בעיה" אני פה בשביל זה. אני לוקח את זה על עצמי. זהו. נגולה אבן מליבי. את לא צריכה יותר, אבא לא צריך להתעסק עם זה, הכל עלי" (שם, עמ' 47 ש' 19-25). לדבריה כשהבינה שיש אלטרנטיבה לטיפול בהשכרת הדירה, החליטה סופית שהיא לא מוכרת את הדירה (שם, עמ' 48 ש' 10-12, 15-17).
34. מר לוריא אישר בעדותו באופן מלא את גרסתה של גב' לוריא שלאחר קבלת הטיוטה היא היססה אם למכור את הדירה ולדבריו "היא אמרה 'אני אבדוק ואני אשמע ואז אני אחליט כשאני אקבל את הטיוטה. אני אקבל את ההסברים מעורך הדין, ואז אני אחליט אם אני מוכרת או לא. עד אז אני אחליט... "(שם, עמ' 59 ש' 38 – עמ' 60 ש'1). וכן "... היא לא הייתה שלמה עם עצמה כל הזמן, היא לא רצתה בכלל למכור את הדירה ואז אנחנו נראה קודם כל שיסביר לי. תקבע עם קליקה יום ושעה שיסביר לנו את החוזה' " (שם, עמ' 60 ש' 3-4). גם בתצהירו אישר מר לוריא כי בנם הציע שלא למכור את הדירה וכי הוא יקח על עצמו את השכרת הדירה, וגב' לוריא שמחה על ההצעה (סעיף 21 לתצהירו נ/15).
35. גם בנם של ה"ה ירון לוריא אישר את גרסתם והעיד בין היתר על שיחתו עמם בשבת, שם עלה הקושי העיקרי והוא חוסר רצונו של מר לוריא להמשיך ולטפל בדירה (עמ' 71 לפרו' מיום 8.2.22 ש' 12) וכן העיד כי: "ואז הסתכלנו באינטרנט קצת, ראינו שאפשר לעשות תמ"א, ודיברנו על זה. ואמרתי לו עזוב אני אקח את הדירה. תשאיר אותה. אל תמכור", ולדבריו אלו שני הנושאים היחידים שעלו בשיחה (שם, ש' 26).
36. יצוין, כי מר לוריא טען בתצהירו גם כי פגש באותו יום שבת חברים שטענו כי המחיר שהוצע לו נמוך ביחס לדירה וכי כדאי שיבחן שוב את העניין (סעיף 32 לתצהירו).
מר לוריא טען בעדותו כי לאור דברי חבריו ערך בדיקות וגילה כי הוטעה ע"י המתווך וכי "ראיתי שמשהו פה לא בסדר. נכנסתי לאינטרנט לבדוק, ופתאום אני רואה שיש פה איזור מסוים בחיפה שהוא מיועד לתמ"א. לעומת כל התמו"ת בחיפה שהעיריה ביטלה אותן, מלבד רחוב שדרות מוריה שהן יש להן אישורים והטבות לגבי תמו"ת אז אמרתי "אם ככה, אני הולך לתת פה מתנה למישהו" (עמ' 66 לפרו' מיום 8.2.22 ש' 18-19).
37. עם זאת, מר לוריא חזר והדגיש כי כל הבדיקות נעשו על ידו לאחר שגב' לוריא החליטה שלא למכור ולדבריו "אבל זה היה כבר בדיעבד, אחרי שהחליטה בלי קשר" (שם, עמ' 66 ש' 18 וכן עמ' 68 ש' 1-3). גם גב' לוריא אישרה את הדברים (שם, עמ' 49 ש' 4). גם בנם של ה"ה לוריא אישר כי כשנפרד מהוריו בשבת, אחר שהוחלט שלא למכור את הדירה, חבריהם עדיין לא הגיעו כן וכי אביו – מר לוריא לא דיבר איתו על המחיר שהוצע לו עבור הדירה, אלא רק על אפשרות העתידית לפרויקט תמ"א (שם, עמ' 70 ש' 5- 15).
38. מכל מקום, ביום ראשון בבוקר (8.11.20) בשעה 09:42 התקשר מר לוריא למתווך (עדות טוקרב עמ' 13 לפרו' מיום 8.2.22 ש' 38, תמליל השיחה צורף כנספח ו2' לתצהיר דורפברגר).
כעולה מתמליל השיחה, מר לוריא הודיע למתווך כי "החלטנו לעצור את כל הסיפור הזה ולרדת מהמכירה בשלב זה" (עמ' 1 לתמליל ש' 12). כשהוא נשאל מדוע הוא השיב "כי הבנו שאנחנו הולכים לעשות פה עסקה לא טובה כי יש למקום הזה ערך נדל"ני עתידי מאד גבוה וחבל לי למכור היום דבר שיש לו פוטנציאל לפחות פי 2 יותר גדול, אם לא יותר בעתיד, לא כרגע, אבל עתידי זה אחרי שעשינו בדיקה ויותר מעמיקה קצת... ".
39. מר לוריא ביקש גם שתבוטל הפגישה שנקבעה לחתימת ההסכם ושאל את המתווך אם הוא יהיה מוכן לטפל בהשכרת הדירה (שם, ש' 24-27). יצוין כי המתווך לא מחה על הדברים וכך כשמר לוריא אמר לו "אוקי, אז החלטנו כרגע לעצור, לא למהר, ולמכור תמיד נוכל. בוא נתקדם בשלב זה עם השכרה ונראה מה הולך לקרות הלאה, אוקיי?". השיב המתווך: "אוקי. בסדר גמור" (עמ' 3 ש' 9-12).
מר לוריא נשאל בחקירתו כיצד הוא מסביר את העובדה שהוא לא אמר דבר למתווך על כך שגב' לוריא אינה מעוניינת למכור את הדירה, והתמקד בטענה שהעסקה "לא טובה". ועל כך השיב מר לוריא כי כעס מאד על המתווך שלא גילה לו שהדירה נמצאת עדיין באיזור שיש בו תמ"א מאושרת ולדבריו "הייתי כל כך מרוגז שאמרתי לו דבר ראשון מוטי, מוטי אני אומר, אני מתבלבל. "דניאל אנחנו יורדים והשיחה (צ"ל מהמכירה – ש.מ.), ולא חשבתי להגיד לו החלטות בתוך המשפחה שלנו. ביני ובין הבן שלי ואשתי שזה מעניין אותו. ואמרתי לו "למה אתה לא אמרתי לי את זה? למה אתה לא אמרת לי את הנושא הזה בכלל? " (עמ' 66 לפרו' מיום 8.2.22 ש' 29-32).
40. מיד לאחר קבלת ההודעה התקשר המתווך למר דורפברגר והודיע לו על השיחה עם מר לוריא וכן לעו"ד קליקה (שם, עמ' 20 ש' 9-10). יצוין כי לא הוצג לפני תמליל השיחה בין המתווך ומר דורפברגר וזוהי אחת השיחות שלגביהן טוען ב"כ הנתבעים כי הן הועלמו ולא גולו ע"י ב"כ התובעים.
41. מעדותו של המתווך עלה כי כבר באותה שיחה "מוטי שאל אותי, אם יש אצלי מסמך חתום של הזמנת שירותי תיווך. אני אומר לו שלא. אני שולח לו ואז הוא חותם" (שם, עמ' 14 ש' 7-8). ויודגש כי שאלתי מפורשות את המתווך "...אתה מאשר שאתה החתמת את המסמך, את מר דורפברגר אחרי שמר לוריא התקשר אליכם ואמר לכם שהוא יורד מהעסקה?" והוא השיב "כן" (שם, עמ' 14 ש' 13-16).
42. לאחר שיחה זו החלה "מסכת" של שיחות, הודעות ותכתובות בין הצדדים שאתייחס אליה בתמצית להלן.
כבר באותו יום - 8.11.2020, הוצא מכתב התראה ע"י עו"ד בבני אל עו"ד קליקה (נספח א' לתצהיר יואל לוריא) ובו נטען בין היתר כי "לאור ההצעה למחיר המוסכם, במהלך השבוע שעבר העבירו מרשיך למרשיי טיוטת הסכם מכר, נוהל והושלם מו"מ לגבי נוסח ההסכם..." (דגש במקור ש.מ.). כמו כן, נטען (סעיף ד'), כי התובעים כבר דאגו לשחרר את ההון העצמי הדרוש לרכישת הדירה וספגו עקב כך הפסדים פיננסים "הן נוכח פתיחת הכספים והן נוכח ויתור על אפשרות מקבילה לעסקת נדל"ן השקעתית חלופית אותה בחנו מרשי...".