103. בסופו של יום נוכחנו כי עילת התביעה העיקרית של התובעות נדחתה ואילו עילת תביעה חלופית נתקבלה. התובעות הצליחו לבסס טענתן כי הנתבע הפר את חובותיו כלפיהן לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת. שאלת קביעת פיצוי לתאגיד בגין הפרת חובה מצד בעל מניות, בהעדר נזק ממוני, הינה סוגיה חדשנית הנעדרת הסדר חקיקתי או כללים מנחים פרי הפסיקה. במצב המשפטי כמפורט לעיל לא יפסק פיצוי לתובעות.
אציין כי בנסיבות המקרה הנדון אף לא נמצאו ראיות למעשים קיצוניים וחמורים מצד הנתבע עד כדי שיצדיקו בחינה מרחיבה של שאלת חיוב בפיצוי עונשי.
סוף דבר
104. התביעה שבפני נסובה כולה על שותפות עסקית אשר לא צלחה. הצדדים לתביעה יצאו לדרכם העסקית בתקווה ובציפייה שהשקעתם, בידע וממון, בפיתוח מטוסים ללא טייס תניב הכנסות לחברה המשותפת. אולם במהלך הזמן נתגלעה בין הצדדים מחלוקת באשר לדילול מניות הנתבע, מחלוקת אשר החריפה והסלימה עד כדי הגשת תביעות הדדיות.
105. במהלך דיוני ההוכחות הציג בית המשפט בפני הצדדים, בהסכמתם, מספר הצעות פשרה מפורטות אשר היה בהן בכדי להיטיב את מצב כל הצדדים. הצעות הפשרה נועדו לאפשר
--- סוף עמוד 32 ---
לצדדים לממש את הפוטנציאל הגלום בחברה זאת על ידי השלמת העסקה עם DRDO בהודו והשלמת עסקאות עם גורמים אחרים תוך ניצול קשרי הנתבע בחו"ל. זאת בנוסף לאפשרות שניתנה לנתבע לממש את זכותו להגיש תביעה כנגד התעשיה האווירית בגין הפרת הסכם מול חברת א.מ.י.ת. אולם, למרבה הצער הצדדים לא השכילו להגיע להסכמה והתרשמות בית המשפט היא כי משבר האמון האישי בין הנתבע לפרנקל הכשיל את המהלך.
בית המשפט היה מצפה מאנשי עסקים, הפועלים להשאת רווחי החברות התובעות ורווחיהם עצמם, להניח בצד את המחלוקת האישית ולשים לנגד עיניהם את האינטרס הכלכלי. בהתנהלות מתאימה ועל ידי אימוץ מתווה על דרך הפשרה ניתן היה להיטיב את מצבם הכלכלי של כל הצדדים.
106. בנסיבות האמורות לאחר בחינה משפטית של הטענות שהועלו בפני בית המשפט מצאתי לדחות את מרבית טענות התובעות למעט בנקודה אחת, כמפורט בהרחבה לעיל. עילת התביעה שהתקבלה אינה מבססת נזק ממוני, ובגין נזק בלתי ממוני לא ניתן לזכות את התובעות בסעד כספי, לאור מכלול נסיבות אלה יש מקום לפסוק הוצאות משפט צנועות בסך 50,000 ש"ח כולל שכר טרחת עורך דין.
107. הנתבע ישא גם בשכר עדות מר צוקרמן בסך 1,500 ש"ח.