99. צ. כהן קובעת בספרה (שם, עמוד 377-378) כי "תנאי ראשוני לקבלת פיצויים הינו, שההפרה גרמה לתובע נזק" אולם בהעדר נזק ממוני ניתן לפנות להוראות סעיף 13 לחוק החוזים תרופות הקובע:
"גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין".
100. העמדה המקובלת היא כי תאגיד אינו יכול ליהנות מפיצויים בגין נזק לא ממוני (ראה דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים, כרך ד', עמודים 676-682, תשע"א-2011 (להלן: "פרידמן וכהן"), עמדה זו מקובלת עלי ומתאימים לעניין דברי פרידמן וכהן כי "הצבענו על הקושי הטמון בפסיקת פיצויים מסוג זה לזכותו של תאגיד, ולדעתנו, ראוי כרגיל להימנע מכך. ניתן להטיל ספק בעמדה המכירה בגרימת נזק לא ממוני כמו כאב וסבל, אי נוחות, עוגמת נפש או אכזבה לאישיות משפטית מלאכותית (להבדיל מבעלי המניות, המנהלים והעובדים). אך האם נועדו פיצויים אלה לפצות בעקיפין את בעלי המניות או את המנהלים, שכמובן לא היו צד לחוזה ולמשפט, על נזקיהם הלא ממוניים?..." (פרידמן וכהן, עמוד 681).
--- סוף עמוד 31 ---
101. בשיטתנו פסיקת פיצוי על פי סעיף 13 לא יכולה לשמש ככלי 'עונשי', כדברי כב' הש' (כתוארו דאז) ברק בע"א 348/79 גולדמן נ' מיכאלי, פ"ד לה(4)31, 41:
"...זאת ועוד, בפסיקת הפיצויים על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את העיקרון, כי מטרת הפיצוי היא החזרת המצב לקדמותו, ואין מטרתו הענשת המפר. בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי במסגרת סעיף 13 לחוק התרופות, על בית המשפט לשאוף לפיצוי הנפגע, ולא להענשת המפר. סעיף 13 לחוק התרופות לא נועד להוות מנוף לפסיקת פיצויים עונשיים בדיני החוזים" [הדגשה לא במקור, ח.כ.].
במקרה האמור לא הוכח בפני נזק ממוני שנגרם לתובעות בשל הפרת הנתבע את חובתו.
102. אם כן, דומה שבהסדר החקיקתי הקיים לא ניתן לפסוק סעד לתובעים בגין הפרת חובה שאין נזק ממון מוכח בצידה. בשולי הדברים נציין כי בספרו של המלומד ע. ליכט דיני אמונאות - חובת האמון בתאגיד ובדין הכללי, התשע"ג-2013 (להלן: "ליכט") ניתן למצוא בפרק החמישי העוסק בסעדים, בחינה אקדמית של חלק מהסוגיות אשר התעוררו לעיל. כך למשל ליכט מציין כי הקושי בהגדרת הסעדים בגין הפרת חובות אמון קיים גם במדינות נוספות השותפות לשיטת המשפט האנגלו-אמריקאיות (ליכט, עמודים 294-295 וכן הערת שוליים 932). ליכט מביע את עמדתו כי ההסדר החוקי הקיים מוקשה וחסר ומציע פרשנויות אפשריות. כך גם באשר לשאלת פסיקת פיצויים עונשים - ליכט מציין כי הפסיקה בארץ כמעט ולא עסקה בשאלת פסיקת פיצויים עונשים בקשר להפרת חובת אמון ומציע ניתוח אפשרי של הסוגיה.