טענות התובעת:
- הנתבע קבע לעצמו את יום העבודה, ולתובעת לא הייתה שליטה על סדר יומו ו/או פיקוח עליו. נציגי התובעת העידו, כי הנתבע נהג להתחיל את יום העבודה בשעה מאוחרת ולא בשעה היעודה עפ"י שעות המשרד ועפ"י הסכם ההעסקה.
חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א – 1951 (להלן: חוק שעות עבודה ומנוחה), אינו חל על הנתבע.
- נערכו לנתבע 3 שימועים בטרם פיטוריו. פרוטוקולי השימועים מדברים בעד עצמם.
- במקרה של ביטול עסקה ו/או החזר סחורה ו/או העדר גביה מקוזזות העמלות ששולמו בגין אותה עסקה.
- בתחילת חודש 6/12 הנתבע ביקש מהתובעת שלא לשלם לו את העמלות להן הוא זכאי החל משכר חודש 5/12 מחשש שמשכורתו תעוקל בשל הליך גירושין שניהל באותה עת. מנכ"ל התובעת, מר שמעון חסיד, אישר את בקשת הנתבע.
- ביום 2.10.12 הסתיימו יחסי עובד-מעביד, ובמסגרת גמר חשבון עם הנתבע עלה כי לאחר החזרות, ביטולים והעדר גבייה, הנתבע קיבל עמלות בסך של 7,649 ₪ וקוזזו לו עמלות בסך של 33,184 ₪ בגין חודשים 5-9/12.
- התובעת הציגה 3 קבלות מפנקס הקבלות של הנתבע, על סך 5,800 ₪, 5,000 ₪ ו- 3,480 ₪, אשר הכספים לא הועברו לתובעת, ומאחר והנתבע הוציא קבלות בגינם, היה על התובעת לדווח עליהן כהכנסה ולשלם בגינם מיסים.
- הוצג לנתבע צילום המחאה של לקוח בשם "איטומן" על סך 550 ₪ שנרשמה לפקודת הנתבע. אין לקבל את טענת הנתבע כי רכש מכספו עבור הלקוח כוס מקדח. אף אם אכן עשה כן, הרי שלא עדכן את התובעת אודות פעולה זו והפר את נהלי העבודה עת החליט לבצע רכישה בעצמו עבור לקוח.
- הנתבע תיווך בין לקוח לשעבר של התובעת בשם "רבעי קעואר אספקה טכנית בע"מ" לבין לקוח אחר והתחייב להיות ערב לפרעון העסקה. משסירב הלקוח לשלם, חברת רבחי קעואר סירבה לשלם לתובעת את התשלום בשל מצג שווא שיצר בפניה הנתבע. התובעת נאלצה לספוג הפסד בסך של 22,681 ₪.
- בסיום עבודתו הנתבע הערים קשיים ולא השיב ציוד יקר ערך שהיה ברשותו, אלא לאחר התערבותו של בית הדין בדיון המקדמי.
- הנתבע נותר חייב לתובעת סך של 22,681 ₪ - חוב שיצר אצל הלקוח, וסך של 5,780 ₪ בגין חוסרים במלאי.
- בנסיבות העניין מדובר במקרה המצדיק שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
- ממוצע שכרו האחרון של הנתבע עמד על סך של 11,345 ₪.
- נוכח הפרות חוזרות ונשנות של הסכם העסקה וחובת הנאמנות, ונוכח הנזקים שנגרמו לתובעת, היא זכאית לתשלום פיצויים בסך של 25,000 ₪.
- התובעת הפרישה לנתבע תגמולים מלאים לפנסיה, ובחודשים בהם לא שולמו לנתבע עמלות, כגון -1-2/11, הופרשו תגמולים לפי שכר בסיס בלבד.
כמו כן, בחישוביו הנתבע הוסיף רכיבים אשר אינם מזכים בהפרשות לפנסיה, כגון – שווי רכב, ופדיון חופשה.