- הנתבע עבד 5 ימים בשבוע, ולא 6 ימים כטענתו. על כן, יש לדחות תביעתו להפרשי פדיון חופשה.
- בהתאם לסיכום בין הנתבע לבין מנכ"ל התובעת, מר חסיד מיום 30.6.11, הנתבע היה זכאי להעלאת שכר הבסיס ב- 500 ₪ החל משכר חודש 1/12, במידה ויעמוד בהיקף מכירות של 150,000 ₪ לחודש בתקופה שבין 7/11 עד 12/11.
במסמך שצירפה התובעת עולה, כי סיכום המכירות של הנתבע לתקופה זו עומד על סך של 777,600 ₪, היינו, הנתבע לא עמד בתנאי המקדמי, ועל כן לא זכאי לתוספת שכר.
גם טענת הנתבע כי שהה ב- 18 ימי אי כושר במהלך חודש אחד בתקופה זו, אין בה בכדי להשפיע על טווח של 1/2 שנה.
טענות הנתבע :
- לא נערך לו שימוע בטרם פיטוריו, ולא שולמו פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
- במועד פיטוריו הייתה התובעת חייבת לנתבע מעל 40,000 ₪ בגין עמלות. כאשר הגיע הנתבע בחודש 9/12 לדרוש את העמלות התחמקו נציגי התובעת ודחו את הנתבע ב"לך ושוב", ובתחילת 10/12 החליטו לפטרו.
- בתאריך 1.10.12 בשעה 22:00 או סמוך לכך, התקשר אל הנתבע מנהל המכירות, מר ניר שפירא, וביקש ממנו להגיע יום למחרת לפגישה עם מר חסיד. לא נאמר לנתבע בשיחה זו כי מתכוונים לפטרו.
בפגישה ביום 2.10.12 מנהלי התובעת הטיחו האשמות שקריות בנתבע ולא אפשרו לו להשיב, ומר חסיד טען כי הוחלט לפטרו ומסר לו מכתב פיטורים, לפיו הוא מפוטר לאלתר.
הנתבע נדרש לעזוב את המקום, ולהשאיר את מפתחות הרכב והטלפון. לאחר ספירת מלאי התברר כי שני מוצרים להדגמה לא היו ברכבו, והנתבע הבהיר כי הציוד יוחזר מאוחר יותר, אולם כבר ביום למחרת הוגשה כנגדו תלונה במשטרה על "גניבה".
- אין ולא היה מקום בנסיבות העניין שלא לשלם לנתבע פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
על כן, הנתבע זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 30,602 ₪ (לפי שכר של 14,124 ₪), בצרוף פיצויי הלנה.
כמו כן, הנתבע זכאי לתשלום הודעה מוקדמת בסך של 14,124 ₪.
- לאור הליך הפיטורים המשפיל, וללא הליך שימוע, זכאי הנתבע לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך של 15,000 ₪.
- הנתבע נהג לעבוד שעות עבודה רבות, במרבית המקרים יום עבודתו נמשך 12 שעות ואף מעבר לכך. לאור תפקידו ועבודתו חוק שעות עבדה ומנוחה חל עליו.
נציגי התובעת ידעו היכן נמצא הנתבע בכל שעות היום, שכן לנתבע היה טלפון נייד ובחלק מהזמן גם GPS ברכב.
לקוחות רבים של התובעת דרשו שהנתבע יגיע אליהם בשעות הערב, והוא עשה כן ותמיד יידע על כך את מר שפירא.