- בהתאם לתיקון 24 לחוק הגנת השכר, הנתבע זכאי לפחות ל- 60 שעות נוספות בחודש ועל התובעת הנטל להוכיח אחרת.
על כן, הנתבע זכאי לגמול שעות נוספות עבור כל תקופת עבודתו בסך של 148,200 ₪.
- הנתבע עבד 6 ימים בשבוע, וזכאי ל- 26 ימי חופשה עבור כל תקופת עבודתו. בהתאם לתלושים הנתבע ניצל 21.5 ימי חופשה, ועל כן, התובעת נותרה חייבת לו 4.5 ימי חופשה בסך של 2,736 ₪.
הנתבע היה זכאי לתשלום דמי הבראה בגין 12 ימים בסך של 4,380 ₪.
- בחודש 9/12 קוזז משכרו של הנתבע סך של 8,033 ₪, בניגוד לחוק ולפסיקה. התובעת לא הביאה כל ראיה להוכחת זכאותה לקיזוז הסכום הנ"ל.
- בהתאם לתלושי השכר הנתבע השתכר במהלך עבודתו בסך של 333,156 ₪, ולפיכך על התובעת היה להפריש לתגמולים סך של 16,658 ₪, אולם היא הפרישה רק 11,660 ₪, ועל כן, הנתבע זכאי להפרשי תגמולים בסך של 4,998 ₪.
- החל מחודש 5/12 ועד סיום עבודתו, הצטברו לזכותו של הנתבע עמלות בסך של 40,833 ₪.
חשבוניות זיכוי שהציגה התובעת אינן מהוות הוכחה לביטול עסקה. יש סיבות רבות לחשבוניות זיכוי, אשר אינן קשורות לנתבע ו/או לרצון הלקוח לבטל עסקה שהנתבע ביצע. לא הומצאו מסמכים המעידים על ביטול עסקה.
עד חודש 5/12 הנתבע קיבל מדי חודש עמלות בסכומים גבוהים, ללא קיזוז, על כן מה הסבירות שמחודש 5/12, בו הסכימו הצדדים, כי העמלות יישמרו אצל התובעת כי הנתבע לא יהיה זכאי ולו ל- 1 ₪ עמלה?
- הנתבע עמד בתנאי המקדמי שנקבע בינו לבין מר חסיד וביצע מכירות בסך של 150,000 ₪ לחודש בתקופה מחודש 6/11 עד 12/11, ושכר הבסיס לא הועלה ב- 500 ₪ החל מחודש 1/12.
על כן, הנתבע זכאי להפרשי שכר בסך של 4,500 ₪.
- התובעת לא הציגה כתב ערבות כלשהו של הנתבע לעסקת הלקוח, שלטענתה "ערב", ואף לא הביאה את הלקוח למתן עדות.
כמו כן, התובעת לא הציגה כל ראיה לשווי ציוד שחסר, או מסמך המאשר כי הנתבע קיבל לידיו ציוד בשווי הנ"ל וכי הוא מסכים לקיזוז משכרו.
לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן:
הליך פיטורי הנתבע –
- כאמור, אין מחלוקת כי הנתבע פוטר מעבודתו לאלתר, וכי לא שולמו לו פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
- התובעת טענה כי, נערכו לנתבע 3 הליכי שימוע בטרם פיטוריו.
התובעת הציגה לביה"ד 3 פרוטוקולים, כביכול, לשימועים שנערכו לנתבע בתאריכים – 8.2.12, 25.7.12 ו- 30.8.12.