338. גרסת ארתור מוטמעת ומחלחלת לאיטה למוחו של הנאשם וראה זה פלא, בשחזור בתחילתו, וגם במהלכו, חוזר הנאשם כמעט "מילה במילה" אחר התסריט שנבנה לו על ידי ארתור (כך גם במהלך החקירה ב-19.12, ועל כך כאמור להלן).
מעניין לציין, כי גם בסוף השחזור החל מ- 19:59:40, שב הנאשם ומיוזמתו מספר על "המכות" שהרביץ לאחיו, על כך שאינו יודע מדוע ועוד כהנה וכהנה.
יפים לעניין זה דברי כב' השופט משה רביד בהכרעת דינו המתוקנת בת"פ (י-ם) 453/97 מדינת ישראל נ' יוסף שך (24.09.2003) שנסיבות מתן ההודאה שם דומות להפליא לנסיבות ענייננו:
"הראיה הישירה היחידה להרשעה היא הודאתו של הנאשם. בהכרעת הדין שללתי את גרסתו של הנאשם שהודאתו בעבירת הריגה באה בהשפעת המדובב (עמ' 73 - 74). והנה, הקריאה בתמלילים מעלה שאכן המדובב ניצל את הרגשת אין האונים של הנאשם, שהיה כשנה וחצי בארץ ואשר עמד בפני לחץ החוקרים למסור גרסה. קריאת התמלילים מראה שהנאשם ניסה לרצות את החוקרים במסירת גרסה שתיראה להם. הגרסאות שמסר בחקירה לא נאמרו בחדווה. הנאשם התלבט בין הרגשת חפותו לבין הרצון לרצות את השוטרים ומכאן האמירות השונות שלא תמיד עלו בקנה אחד באשר למה שאירע בזירת ההריגה. הדבר עולה בברור מקריאת התמלילים שבהם מנסה הנאשם בשיחות עם המדובב להעלות גרסאות שייראו בעיני החוקרים ובוחן אותן עמו.
המדובב ניסה לטעת הרגשת ייאוש אצל הנאשם ולומר לו שמצבו קשה. הקריאה בתמלילים מראה עד כמה היה הנאשם נואש ואין לשלול את האפשרות שאכן לא עשה את המעשה המיוחס לו, כפי שטען בפני המדובב, לפי אחת מהגרסאות הרבות שהעלה. בנסיבות אלה, המשקל שיש לתת לאמרות הנאשם בחקירה הוא קטן, משום שקשה לדעת אם הן פרי מצפונו המציק על מה שעולל או אלה דברים שהמדובב גרם לו לומר, או שהדברים נאמרו מלחץ נפשי הנובע מבדידותו (ראו דוח הועדה לענין הרשעה על סמך הודאה בלבד ולענין העילות למשפט חוזר, עמ' 8 - 10 (התשנ"ה - 1994))".
יוער, כי הכרעת הדין המתוקנת שם באה לאחר שבהכרעת הדין הראשונה, הורשע הנאשם שם, ורק בעקבות ערעור לבית המשפט העליון, הועברו תמלולי הדיבוב לבית המשפט!
339. ראה להלן טבלה שבה נערכה על ידי השוואה בין מה שארתור אומר לנאשם בתא, לבין מה שהנאשם עונה לאנטולי במהלך השחזור (וכאמור לעיתים כלל לא עונה, אלא מספר מיוזמתו) ולחוקריו.
שיחה בין ארתור לבין הנאשם דברי הנאשם לאנטולי בשחזור דברי הנאשם לחוקרים
המניע:
מ"ט 165/06(21) חלק 3 מיום 17.12.06 עמ' 2/36 ש' 49- 58:
א: היית צריך להגיד למנאייקים (לשוטרים) שהם התגרו בך,
א: ניתקו כבל.
ר: הרי למטרת איזה זין אני צריך את זה? אני אמרתי, שהם שנוררו הרבה סיגריות,
א: ואני לא נתתי לאף אחד.
ר: סיגריות?
א: ולגבי דבר הזין הזה לא סיפרת להם?
א: לגבי הכבל? (רומן עושה "לא" עם הראש)
מ"ט 165/06(25) חלק 2 מיום 18.12.06 עמ' 39/52- 42/52:
א: הרגשת יחס לעצמך שם בבית הספר
ר: מתועב.
א:מתועב. נכון? זה ראשית. יחס מתועב. ראית שכולם הסתכלו עליך במבט עקום. זה שנית. שלישית, בלאט, מהצד... הם קיללו אותך מהצד. זין איך הציקו על מנת שאתה תגרום למשהו.
הם חיכו לסבלנות שלך עד שתעשה משהו.
ר: יתכן.
ת/42 מונה מסך 19:28:00: