348. איום מוסווה של ארתור על הנאשם-
בעמ' 55 לסיכומי המאשימה טוענת היא, כי אין בתיעוד השיחות בין הנאשם לארתור ולו רמז לטענתו הכבושה והמופרכת של הנאשם לפיה, ארתור הטיל עליו מורא. ומוסיפה בעמ'
205, כי הטענה הועלתה לראשונה כאן במשפט החוזר.
ראשית, עוד בהליך הקודם בחקירתו הנגדית בעמ' 1088 לפרוטוקול שורה 26, (גם אם לעניין אחר) טען גם טען הנאשם, שפחד מן המדובב:
"ש. איזה סיבה הייתה לך להמציא למדובב דברים כאלה שלפיהם המצב הראייתי שלך בתיק הוא מצוין, למה לספר לו כאלה דברים.
ת. פחד מפני המדובב".
שנית ועיקר, התרשמותי הבלתי אמצעית מהשיחות בתא בין הנאשם לארתור, בהן צפיתי ארוכות, והדינמיקה שנלוותה להן היא, כי יש אמת בטענה, שארתור הטיל מורא על הנאשם. ראה למשל אמירתו של ארתור לנאשם "כל מילה שלך מהפה שלך, כשאני שומע אותה, אני שוקל אותה. אני שוקל את המילה שלך. אתה מבין? גם המבט שלך, גם הפנים שלך, איך אתה מסתכל, איך אתה מדבר, אני יכול לקבוע, איפה אתה אומר אמת, הרי אמרתי לך את זה. אני יכול לקבוע האם יש אמת. פשוט לפעמים, אתה יודע, אולי שמת לב, לי... זה... יש דברים שלא מוצאים חן בעיניי. ואולי אני הייתי איזשהו פרק זמן בלי מצב רוח כולי בגלל ש... נדמה לי, שכאילו... אתה חש איזשהו חוסר אמון כלפיי" (מ"ט 165/06(15) חלק 3 מיום 16.12.06 עמ' 58/65- 59/65), או למשל כשהנאשם חזר מהפסיכיאטר ועמד על כך שהוא לא רצח את תאיר ז"ל, אמר לו ארתור: "אתה יכול לקבל כוויות מאנשים שאתה לא סומך עליהם... רק מזה אתה יכול לקבל כוויות... מדוע, אנשים ההם שמאחלים לך טוב ואתה לא סומך עליהם זה יכול רק..." והנאשם משלים: "להזיק לי". הנאשם מנסה להרגיע את ארתור ומבקש ממנו לאפשר לו להסביר לו את הדברים, אך ארתור איננו מעוניין להקשיב לו (מ"ט 165/06(26) חלק 2 מיום 18.12.06 עמ' 7/52- 14/52).
בכל הכבוד פרשנות המאשימה לעניין זה מוטעית. ארתור "מבין" שהנאשם לא סומך עליו ולכן אומר לו ומאיים עליו שהוא יכול לקבל "כוויות" מאנשים ש"אתה לא סומך עליהם" זה בדיוק רומז לכך שרומן יכול לקבל כוויות מארתור. בסיכומיה (עמ' 220) טוענת המאשימה, כי ארתור שאל את הנאשם אם יש לו אמון בו, והנאשם השיב שאין, תוך שהוא יודע שארתור ייפגע מזה באומרו "בלי להיפגע, ארתור". לדידה, "ההגיון אומר שאם אכן הנאשם חשש מארתור לא היה משיב שאין לו אמון בו". עיון בציטוט אליו הפנתה המאשימה (עמ' 219 לסיכומיה) מעלה שמיד לאחר שהנאשם אומר לארתור "בלי להיפגע, ארתור" הוא מוסיף ואומר לו: "כמו לאח הגדול... אני תמיד מפחד מכולם... יש טיפונת אמון. טיפונת"
בעמ' 215-214 טוענת המאשימה שהאווירה בתא טובה, ואולם גם זה לא מדויק.
האווירה בתא לא טובה והיא אף "מאיימת", ברור שארתור "משחק" שהוא נעלב ושפגעו בכבודו (מ"ט 165/06 (26) חלק 1 מיום 18.12 38/44 -38/41):
"א. אני לא אהבל ואתה לא אהבל בלאט, תתפלל לאל... שנינו איתך לא מטומטמים.
ר. אני מתפלל, אני מתפלל לאל, אני מתפלל לכולם.
א. אני לך...עזוב אני עוד לא אמרתי, ואתה כבר, בלאט, זה, אתה כבר, בלאט מתחכם
...
א. אבל אל תמשוך באף, אותי אל תמשוך באף אני רואה אותך בעל פה, אח
...
א. זין כמה קשה לעבוד עלי
א. אני לא מב..מבקש שזין איך יעבדו עלי. פשוט אני לא אוהב כשזין איך משקרים לי. אתה מבין? ואני אמרתי לך את זה, ואני רואה מתי זין איך משקרים ומתי לא.
...
שלך, אז אתה טועה, אולי פעם הייתי לא חכם, אז הכלא... עשה אותי חכם מאוד".
ובמ"ט 165/06 (26) חלק 1 מיום 18.12 עמ' 5/52:
"א. רומה, רומה, אני לא רוצה לשמוע כלום , אני לא רוצה לשמוע כלום, אני נתתי לך הזדמנות פעמים ואתה אותו הזין אותו הזין , פעם ככה איתי, פעם ככה איתי".
נתן לו הזדמנות = איום מוסווה!