349. אשר להודאת הנאשם בפני המדובב, כדי להוכיח שטענת הנאשם ולפיה, הטיל עליו הנאשם מורא אינה נכונה, טוענת המאשימה, דבר והיפוכו. מן הצד האחד, לטענת המאשימה שההודאה בפני המדובב הייתה ארוכה ומפורטת ואף כוללת הדגמה (עמ' 266 לסיכומי המאשימה) ומן הצד השני וכדי להסביר את החסרים העובדתיים שעלו בשיח עם ארתור זאת להבדיל מהחקירות והשחזור, טוענת המאשימה היפוכם של דברים , כי אופי השיח עם ארתור התנהל כשיחה חברית כך ש"התיאורים שנמסרו בה היו לרוב בקווים כלליים, יותר אמורפיים וללא פירוט, שיחה שברירית כשארתור מוגבל בשאלות מחשש שייחשף" (עמ' 234 לסיכומי המאשימה).
לעניין זה אעיר, כי מהתנהלותו של ארתור עולה, שהוא כלל לא חשש להיחשף, שכן לא חסך מהנאשם שאלות רבות כגון: מאיפה עלתה המנוחה? מאיפה ירדה? ואף עימת אותו עם סתירות בדבריו. כך לדוגמא, כשהנאשם סיפר לו, שקבר את המכנסיים בבטון עימת אותו ארתור עם דבריו הקודמים ולפיהם, זרק את המכנסיים לזבל.
350. עוד חזרה וטענה המאשימה, שהאווירה הייתה טובה והפנתה לכך שלאחר סיום ההודיה, כך למשל, בשעה 00:30:43, לאחר שהנאשם נפרד בברכת לילה טוב מארתור, הנאשם פתח עימו בשיחה, בין היתר שוחחו על ג'ניה (יבגני, המדובב השוטר שהיה בתא). לדידה, מהאווירה בשיחה ניתן להתרשם שאין בה כל איום או פחד (עמ' 221 לסיכומי המאשימה). וכי מה בכך? הלא ארתור קיבל את מבוקשו ואין עתה סיבה שהשיחה לא תהיה באווירה נינוחה?
כב. הודאה בלב נקי
351. כאן המקום לדון בטענת הנאשם, לאורך כל הדרך, גם בהליך הראשון, כי חיפש מוצא בדמות "הודאה בלב נקי". לטענת המאשימה, הנאשם העלה לראשונה בהליך זה את הטענה, שהודה בלב נקי כחלק מחשיבה משפטית שאם יסייע וישתף פעולה יקלו עליו בעונש. לדידה, המדובר בטענה כבושה שלא הועלתה עד המשפט החוזר ולו הייתה נכונה היה הנאשם זועק אותה מיד עם הגשת כתב האישום, בעדותו במשפט הקודם, ולמצער בבקשה למשפט חוזר או בתגובה לכתב האישום הנוכחי (עמ' 206 ו- 270 לסיכומי המאשימה).
352. טענה זו אינה נכונה! הנאשם כבר בהליך הקודם ולאורך כל הדרך העיד מפורשות, שפחד לתת פרטים לא מדויקים כדי שהחוקרים לא יגידו שבכוונה הוא מבלבל אותם וזה ישפיע על ההקלה בעונש וראה לדוגמא חקירתו בבית המשפט, בהליך קודם, מיום 15.01.2009:
"ש. אני עובר לתאריך 19/12/06 – יום ההודאה שמסרת בפני החוקרים, מה היה הקו המנחה שלך בהודאה הזו
ת. אני הייתי צריך להשתתף בחקירה, לענות נכון לכל השאלות שלהם, לעשות הכל כדי שהחוקרים יבינו שהילדים הוציאו אותי מדעתי, הרגיזו אותי ולעזור להם ולספק את כל הדברים, כל מה שישאלו, אחרי זה אני אקבל הקלה בעונש
ש. אם אתה אומר שהקו המנחה שלך היה שיתוף פעולה עם החוקרים כדי לקבל הקלה בעונש, ספר לבית המשפט ממה חששת
ת. אני סיפרתי הכל לחוקרים, במטרה שהם יקבלו את התשובות שהם רוצים לקבל, הדבר היחידי שחששתי הוא לתת להם תשובות שלא מתאימות להם, פחדתי לתת תשובות לא נכונות לגבי ביצוע הרצח, זה הדבר היחידי שפחדתי ממנו
ש. למה
ת. כי אני לא יודע איך בוצע הרצח באמת ואם אתן להם תשובה לא נכונה הם יגידו שאני בכוונה אומר תשובות לא נכונות ואז אני לא אקבל הקלה בעונש
.....
ש. למה בקטע הזה שעצר אותך החוקר, הפנית את השוטרים לשירותים ששם זירת הרצח
ת. שעצרו אותי להוריד לי את האזיקים, אני ראיתי את הדלת בצבע שחור, אני הבנתי שזה מקום הרצח, בגלל זה כיוונתי את השוטרים לשם כי רציתי להשתתף בחקירה ובשחזור כדי לקבל הקלה בעונש
....
ש. מתי נודע לך לראשונה שבזירת הרצח נמצאו שערות של המנוחה
ת. פעם ראשונה ידעתי את זה אחרי השחזור, אנטולי שאל אותי אתה משכת אותה בשערות, תפסת לה בשערות, ואני עניתי תשובה חיובית
ש. למה אמרת ככה
ת. כמו שהסברתי, אני רציתי להשתתף בחקירה כדי לקבל הקלה בעונש
....
ש. ואז החוקרים מבקשים ממך לצאת איתם כדי להראות להם איפה זרקת את מה שאתה עכשיו סיפרת ואתה לא רצית, למה
ת. אני לא רציתי לצאת איתם כי זה היה שקר, זה היה סיפור שהמצאתי אותו ובגלל זה לא
רציתי לנסוע איתם
ש. ממה פחדת
ת. אם אני הייתי נוסע לזירה איפה שאמרתי שזרקתי את הדברים והם לא היו מוצאים שום
דבר ממה שאני אמרתי להם, אז הם היו אומרים לי שאני בכוונה מבלבל אותם, אני פחדתי
שזה ישפיע על הקלה בעונש
....
ש. למה סיפרת את כל זה
ת. עוד הרבה דברים סיפרתי, אני עכשיו לא יכול לזכור
ש. למה סיפרת את הסיפור הזה
ת. כל הזמן אני רציתי לתת להם תשובות שהם יהיו מרוצים מזה ולהשתתף בחקירה כדי
לקבל הקלה בעונש" (הדגשות בקו שלי-א"ק).
הנה כי כן, פעם אחר פעם, מסביר הנאשם שהודה כדי לקבל הקלה בעונש; פעם אחר פעם
מסביר הנאשם שלא רצה לתת תשובות לא נכונות, מחשש שבגין כך לא יקבל הקלה בעונש
ולבסוף הסביר, "רציתי לתת להם תשובות שהם יהיו מרוצים..."
כלום לאור זאת ניתן באמת ובתמים לטעון שמדובר בטענה כבושה?
זאת ועוד, עניין "ההודאה בלב נקי", עלה וחזר כחוט השני בכל שיחותיו של הנאשם עם ארתור וכן במהלך חקירותיו אצל סשה ויורם, וכיצד אפוא ניתן לטעון שמבחינת הנאשם זה לא היה השיקול המרכזי שבמתן ההודאה?