353. לעניין ההודאה בלב נקי, הקדישו הצדדים זמן רב (ואולי אפילו זמן רב מידי) והביאו מומחה מכאן ומומחה משם (ארחיב קמעא להלן). אולם עיקרם של דברים הם דווקא דברי סשה
לפנינו, שאישר, כי אכן הבהיר לנאשם, שזוהי ההזדמנות האחרונה (ראה חקירת הנאשם מיום 18.12.06, ת/37) ובמיוחד ראה עדותו של סשה לפנינו שבה אישר סשה, שאכן גם הוא וגם הנאשם הבינו היטב את המשמעות של הודאה בלב נקי: "...עכשיו תענה למה שאני שואל, אמרת בוודאי שרומן ידע מה זה הודעה בלב נקי, אני רוצה הסבר למה בוודאי שהוא ידעת, איך ידעת שבוודאי הוא ידע מה זה הודעה בלב נקי?" (בפרוטוקול הכתוב והמתומלל מופיעה המילה "הודעה" – אולם כמובן שמדובר ב"הודאה").
"ת: כי רומן יוצא מדינות חבר העמים שלא מזמן נמצא בישראל ומכך אני מסיק שבוודאי הוא יודע מה זה המושג הזה.
ש: או קיי, אני מאשר את תשובתך נכון.
...
עו"ד י. הלוי: כבודו, אני לפני סיום, אתה מזהיר אותו, יש לך הזדמנות אחרונה ב- 18 לפני ההתוודות, ההתוודות סמוך לחצות למדובב, תאשר לי, אתה אומר לו רומן זו ההזדמנות האחרונה שלך להודאה בלב נקי נותן לו את ההזדמנות.
העד, מר א. סטרג'וסקי : אני אומר לו אתה יכול לפספס את ההזדמנות לתת הודעה מלב
נקי ואחר כך אתה תצטער על כך ואני מאפשר לך את האפשרות הזאת.
עו"ד י. הלוי: או קיי, ומה יקרה אם הוא יפספס את ההזדמנות, מה יהיה ההבדל אם הוא
ייתן לך הודאה בלב נקי (שרומן בוודאי יודע מה זה הודאה בלב נקי) או לא ייתן לך, מה
ההבדל, מה הוא יפספס אם הוא לא ייתן לך הודאה בלב נקי?
העד מר א. סטרג'וסקי : הוא יפספס אפשרות להצטער בפני כולם, בפני צוות חקירה, בפני
בית משפט בתור אדם שהודה מלב נקי" (עמ' 452ש' 26-7).
לאמור, הנאשם סבר ולו מבחינתו הסובייקטיבית, כי אם "יודה בלב נקי" עונשו יופחת עד
מאוד. (ראה והשווה לעניין זה, עניין נאפסו המאוזכר לעיל בעניין מילשטיין) ודוק! כבר בלילה שבין ה-12.06 ל-13.06 אומר הנאשם למדובב הראשון יבגני: "אני לא יכול להמציא כלום, אתה מבין אם אני נניח הייתי שותף הייתי, ברור שהייתי מספר את האמת, כדי להוריד לי מהתקופה, כמו שאומרים הודאה מכל הלב מורידה מהעונש" (ת/5א' עמ' 44).
354. כאן המקום לשוב ולהפנות לטענת המאשימה לעניין זה, כך בעמ' 158 לסיכומיה, ולפיה החוקר יוסי זמואלסון הבהיר לנאשם שסעיף החוק של "הופעה מרצון והודאה באשמה" לא חל בענייננו, ולא מדובר בהודאה בלב נקי ובכך הנאשם אינו שונה מכל חשוד אחר שמודה ומשתף פעולה. לעניין זה, ציטטה המאשימה את חילופי הדברים בין יוסי לנאשם. בכל הכבוד הראוי, איני מבין "פלפול" זה של המאשימה. הסיכום של יוסי היה ברור, זו הודאה בלב נקי. כאמור לעיל סשה, הדובר רוסית, המכיר את החוק הרוסי, הבהיר לנו, כי גם לו וגם לנאשם היה ברור מה משמעות מושג זה בדין הרוסי/ האוקראיני. משכך, טענת המאשימה בסיכומיה, כי הכוונה הייתה לכך, שכל מי שמודה מבקש הקלה בעונשו עקב ההודאה, אינה נכונה ואינה רלוונטית, שכן סשה הבהיר הבהר היטב למה הייתה הכוונה. על כך אוסיף, כי בעבירות רצח וכידוע, מאסר עולם עונש חובה הוא; כך במדינת ישראל ואין כל ערך וחשיבות להודאה בגזירת העונש. הדבר שונה בדין הרוסי ועל כך להלן.