אשר לעובדה, כי הנאשם כביכול ידע שמדובר בתא מספר שתיים הרי, שכאמור לעיל, את העובדה שמדובר בתא 2 למד הנאשם מסשה וכפי שהראיתי לעיל בסעיף 365, סשה הוא זה שפעם אחר פעם שואל, מה עשית בתא מספר 2? וזאת כאשר כל שאישר הנאשם היה שהמנוחה הייתה ליד תא 1 ו-2. ער אני לכך, שבין השאר הסביר הנאשם, שבטלוויזיה ראו את תא מספר 2, תוך הפנייתו לנ/16 ואולם גם ענין זה איני תולה לחובתו, שכן יכול שגם הסבר זה נכון וכאמור, פרט זה היה ידוע לכל תושבי קצרין ואיני רואה בכך משום פרט מוכמן שרק הרוצח יכול היה לדעת. במאמר מוסגר אעיר, כי לו רצה הנאשם לתעתע בחוקריו הרי, שצריך היה להגיד דווקא, שהרצח בוצע בתא אחר וזאת על מנת לבלבל אותם. לא כך פעל הנאשם ומשכך לומד אני דווקא, שאמירתו, כי הרצח בוצע בתא מספר 2 הייתה לא יותר מאשר ניחוש מושכל, הסתמכות על מה שראה בטלוויזיה, על מה ששמע בקצרין ועל מה ששמע מסשה.
משכך לא מדובר בפרט מוכמן ברמה גבוהה, שלבד מהרוצח אף אחד לא ידע אותו, שכן וכאמור מדובר בפרט שמרבית תושבי קצרין היו מודעים לו ודרך ידיעתו של הנאשם לא רלוונטית לעניין זה. כללו של דבר לא מדובר בפרט מוכמן בוודאי לא כזה, שניתן לראות בו כדבר מה נוסף או כחיזוק לאותנטיות של ההודאה.
388. הפרט המוכמן הבא שאליו מתייחסת המאשימה וכפי שכונה על ידה הפח"מ המרובע וכדברי המאשימה "...הפרט המוכמן המרובע בעמידה, בתוך התא, בחלק הכניסה של התא קרוב לדלת, כשגופה לכיוון תא 1 וכתפה הימנית לכיוון התוקף..." (יוער כי הפרט המוכמן של "בתוך התא" כבר נמנה בפרטים המוכמנים 2 ו-3).
המאשימה רואה בפח"מ זה את גולת הכותרת של הפרטים המוכמנים. לטעמי, החלק הראשון של פרט מוכמן זה דהיינו, שהמנוחה עמדה ובכל הכבוד, אינו כלל ועיקר פרט מוכמן, שכן הנאשם לגרסתו רדף אחרי המנוחה, אחרי שהציקה לו, וממילא, אך ברור, בהתאם לסיפור שעובד בסיוע ארתור שהיא הייתה בעמידה. שאר הפרטים שבפח"מ הינם, בכל הכבוד, הנחת המבוקש. איני סבור שהוכח, שאכן זה היה מנחה של המנוחה עובר למותה. הדבר היחיד שאנו יודעים, שאכן המנוחה עמדה כשפניה אל עבר הקיר המפריד בין תא שניים לתא אחד, כך העידו כל המומחים וכך גם מעידים כתמי הדם המרובים על הקיר שבין תא שניים לתא אחד ואולם וכפי שפורט באריכות לעיל, התרחיש החלופי אותו הציג לפנינו בא כוח הנאשם ולפיו, המנוחה עמדה כשגבה אל הרוצח ופניה אכן אל עבר הקיר המערבי, הינו סביר לא פחות ואף יותר מאשר זה שאליו מכוונת המאשימה. זאת ועוד וכפי שפורט באריכות לעיל, גם עובדת הימצאותה של המנוחה בפתח התא ולא בתוכו ממש, מסתברת פחות מאשר הימצאותה בעת הרצח בתוך התא. משכך אפוא, שלושה מן הפרטים המפורטים בפח"מ ובסבירות גבוהה אינם תואמים למציאות ואילו פרט אחד, לאמור זה שהמנוחה עמדה בעת הרצח, אינו פרט מוכמן, ובוודאי שלא בדרגה גבוהה.