389. הפרט המוכמן הבא אליו מפנה המאשימה הינו בכך, שהנאשם ידע שהדלת הייתה פתוחה או חצי פתוחה. בכל הכבוד הראוי גם לעניין זה כבר נדרשתי לעיל והקביעה, כי הדלת הייתה פתוחה או אפילו חצי פתוחה אינה נכונה או, לפחות מסתברת פחות מאשר הגרסה, כי הדלת הייתה סגורה בביצוע הרצח והטעמים לך כבר נכתבו על ידי לעיל.
390. פרט מוכמן נוסף הינו לשיטת המאשימה המנח של הגופה לאחר רצח. בכל הכבוד יאמר כבר עתה, כי אין כל קשר בין המנח של המנוחה בעת שהיא נמצאת לבין התיאור של הנאשם. ברור, כי הרצח בוצע כאשר מכסה מושב אסלה היה מורם, והראיה לכך הינה טיפות הדם הרבות שהותזו על חלקו הפנימי של מכסה האסלה, מאידך, ברור, כי הגופה הייתה מונחת על מכסה האסלה, לפיכך, הרוצח, יהיה אשר יהיה, הוא זה שסגר את מכסה האסלה והניח את הגופה על גבי מושב אסלה. כיצד ניתן לומר, שממצאי הזירה תומכים בהודאתו של הנאשם? דומה, כי ההפך הוא הנכון. יכולה המאשימה לטעון שלא מדובר בפרט סותר וגם לעניין זה איני מקבל טענה זו, אולם ברור שלא מדובר בפרט מוכמן התואם את הודאתו של הנאשם.
זאת ועוד, הנאשם לא קבע באופן נחרץ, כי היא הייתה שעונה על הקיר שבין תא 2 לתא 3 אלא פעם הדגים כך ופעם אחרת.
391. הפרט המוכמן הבא הינו בכך, שהנאשם ידע שמדובר בחתכים ולא בדקירות. עובדה היא כי אכן בגופה של המנוחה נמצאו חתכים ולא דקירות. אולם ושוב כמפורט לעיל, הנאשם מעולם לא דיבר על שני חתכים בצוואר, קל וחומר שלא על חתכים בצד שמאל, אלא דווקא בצד ימין.
מה גם שהנאשם בתא הכלא הדגים שיסוף אחד ובצד ימין, כאמור, ואילו אחר כך, הדגים דקירה וחיתוך. זאת ועוד וכאמור לעיל, העובדה שגרונה של המנוחה שוסף, הייתה עובדה ידועה ברחבי קצרין.
392. החתך בשורש כף היד – פצע הגנה – מאוחר לשיסוף הצוואר: פח"מ משולש-כך מגדירה המאשימה את הפח"מ הנוסף שאותו מכנה היא כאמור "משולש". דומה, כי גם בעניין זה כשלה המאשימה. ראשית, בשל העובדה הפשוטה, שהנאשם דיבר על פצע הגנה ביד ימין ואילו החתך נמצא בשורש כף יד שמאל.
שנית, לעניין היותו של פצע זה פצע הגנה כבר נתתי דעתי לעיל וקבעתי באופן מפורש, כי מעדיף אני את חוות דעתו של ד"ר קוגל (כאשר באופן ממשי גם ד"ר זייצב בחוות דעתו הראשונה, כך קבע) ולפיכך, לא מדובר בפצע הגנה כלל ועיקר, מדובר בפצע שנגרם לאחר המוות או בסמוך מאוד לפני כן; הנאשם מעולם לא דיבר על פצע זה, לפיכך לא רק שלא מדובר בפרט במוכמן אלא מדובר בפרט סותר וגם זה פורט לעיל.
שלישית, מאחר שהנאשם מעולם לא דיבר על פצע ביד שמאל, הרי שממילא גם לא ניתן ללמוד מדבריו שפצע זה היה מאוחר לשיסוף הגרון.
393. מספר החתכים בצוואר – יותר מאחד, גם באמרות וגם בהדגמות-גם לעניין זה כבר נדרשתי באריכות לעיל. כפי שהראיתי, הנאשם מעולם לא הדגים שני חיתוכים בצוואר, כל שהדגים הנאשם היה, פעולת שיסוף אחת בתוך התא בבית המעצר וכך גם בשחזור והכל כפי שפירטתי לעיל.
394. טענת המאשימה, כי הנאשם הדגים בשחזור שני חתכים בצוואר אינה נכונה, שהרי הנאשם חזר ואמר והצביע על עצם הבריח ולא על חיתוך נוסף בצוואר. בדו"ח הנתיחה נקבע, כי מדובר בשני חתכים לפחות בצוואר ואילו הנאשם מעולם לא דיבר על שני חתכים בצוואר. נכון הוא, כי פעם אחת במהלך החקירה של סשה וכאשר סשה הציב בפניו עובדה "נכון בצוואר היו שני חתכים" מאשר זאת הנאשם ואולם בשחזור, פעם אחר פעם, אנו רואים בבירור, שהנאשם הדגים חיתוך אחד בלבד בצוואר.
395. החתך בצוואר בוצע בתנועת גב כף יד – "נאוטמש"-המאשימה קובעת כי החיתוך בצוואר נוצר בתנועת כף יד ואולם זאת מנין לה? ועל סמך מה קובעת המאשימה כי הנאשם הדגים חיתוך באמצעות תנועת כף יד? והרי המאשימה עצמה מודה שפעם הדגים כך ופעם אחרת.
396. חתך בחזה - המאשימה מפנה בעניין זה להדגמה שביצע הנאשם במהלך השחזור בתא השירותים בבית הספר. אכן הנאשם טען, שבמהלך החיתוך השני החליקה ידו ואז פגע בעצם הבריח של המנוחה, אם כך הוא הרי שלמעשה המאשימה מודה שלא היו שני חתכים בצוואר, שהרי היא מסתמכת על אמרתו של הנאשם, וכיצד אפוא ניתן לתפוס את החבל משני קצותיו? אם החיתוך היה בצוואר הוא לא היה בעצם הבריח ואם הוא היה בעצם הבריח הוא לא היה בצוואר. אוסיף ואומר, כי לעניין זה הסברו של הנאשם היה לוגי בעיניי ואיני רואה בכך פרט מוכמן של ממש ובוודאי שלא פרט מוכמן באיכות גבוהה.
397. הפרט המוכמן הבא עניינו בתיאור הנאשם את בגדי המנוחה, מכנסי ג'ינס כחולים, נעלי ספורט בצבע אפור/לבן, מכך מסיקה המאשימה כי מדובר בפרט מוכמן.
בכל הכבוד, עניין מכנסי הג'ינס וצבעם הכחול כהה, הוא אכן עניין גנרי וזהו הפרט היחידי שבו צדק הנאשם. לעומת זאת, לעניין צבע הנעליים, הנאשם כזכור אמר בתחילה צבע אפור - לבן ולאחר מכן, לבן-שחור או אפור-שחור, הנה כי כן הנאשם ניסה קשת של אפשרויות ואולם העיקר חסר מן הספר – הצבע האדום הבולט בנעליה של המנוחה. אומנם למאשימה הסבר לעניין זה, ונניח שיש בכוחו של ההסבר להימנע מהגדרת הצבע האדום, כפרט חסר, ואולם כיצד ניתן לטעון שהנאשם ידע פרט מוכמן הקשור ללבושה של המנוחה וזאת שעה ש"הצליח" "לנחש" רק את צבע המכנסיים? והלא בצבע הנעליים הנאשם כשל, כשם שכשל גם בצבעי החולצה והמעיל וכפי שפורט לעיל בהרחבה.
398. הוא הדין גם לעניין שערה של המנוחה והעובדה, כי הוא לא היה אסוף בגומי והגומי היה מונח על זרועה של המנוחה.
ראשית ייאמר ובכל הכבוד הראוי, כי הנאשם נאמן לשיטתו, בחר ב- 4 אופציות: "מגולגלות בצמה, לא קלועות (דווקא את זה הדגישה המאשימה בסיכומיה – מדוע ? כי זה הפרט היחידי התואם?) עטופות (מגולגלות) בצמה, נו קוקו... לא קלוע אלא עטוף" ובעיקר הנאשם לא זוכר את צבע השיער! (לא זו אף זאת, כזכור לארתור אמר הנאשם שמדובר היה בילדה עם שיער בלונדיני).
ובכן, וכאמור הנאשם לא יודע את צבע השיער, נותן 4-3 אופציות למצב שערה של המנוחה, ובעיקר, מצב שערה כשנמצאה המנוחה, היה פזור לגמרי! ודומני שגם שי יפרח העידה ששיחקה בשערה של המנוחה, וכשהלכה לשתות, שערה כבר לא היה קלוע ועטוף, ובכן מה לי התיאור של שי יפרח ולפיו תמיד הלכה המנוחה עם שיער אסוף ברישול וללא גומייה, וזאת שעה שכאמור לא כך בפועל נמצאה המנוחה? עוד אוסיף, כי המאשימה, מבלי משים כמובן, הטעתה את בית המשפט, שכן בסיכומיה כותבת היא כך: "גם בנוגע לשער מסר הנאשם תיאור יחודי, שיער קלוע אבל ללא גומיה לשיער" וממשיכה שם "הגומיה הייתה על היד" (עמ' 324 ושם בסעיף 13) הקורא יכול בנקל היה לסבור, שהנאשם מסר, גם את העובדה שהגומייה הייתה על היד (וראה חילופי הדברים בדברי הסיכום של עוה"ד הלוי: עמ' 5455 שורה 10 – עמ' 5458) אלא שהנאשם מעולם לא אמר שהגומייה הייתה על ידה של המנוחה ורק בסיכומים בע"פ ולשאלות בית המשפט הבהירו ב"כ המאשימה את הדברים;
399. כאן גם המקום לשוב ולהידרש לצבע השיער של המנוחה ולהראות כיצד זה נבנתה לה גרסה. אחת העדות הייתה הגב' לנה אפטר ספולנס, אשר העידה, כי היא זו שניתקה מספר פעמים את הכבל של הנאשם (עמ' 1459). לטענתה הנאשם ידע שזו היא ובכל אופן היא כלל לא פחדה ממנו והוא כלל לא היה נראה לה מאיים או מפחיד. מדובר בעדה שצבע שערה, כך בעת מתן עדותה בפנינו היה בלונדיני ולשאלת ב"כ הנאשם, אישרה היא שגם בהיותה תלמידה בבית הספר, צבע שערה היה בלונדיני! (עמ' 1462 ש' 5). הינה כי כן, הנאשם זכר שילדה בלונדינית הציקה לו, ולכן כשנבנתה גרסת "תלישת הגג" השליך זאת על ילדה עם שיער בלונדיני.