הסבריו האמורים של שור רחוקים מלהיות משכנעים או מספקים; בכל מקום בו נתקל שור בקושי הסותר את קביעתו הוא מסביר זאת ב"התנהגות הדם" ומדוע שלא נסביר זאת גם לגבי נעל אחרת? ומדוע שלא נסביר, שאכן הכל זה התנהגות הדם וטקסטורת הג'ינס וכלל לא טביעות נעל? בנסיבות אלה, קשה עד מאוד ליתן משקל לקביעתו של שור לפיה, העקבה על הג'ינס נוצרה על ידי נעלי הסלמנדר של הנאשם, ומשכך גם קשה לקבוע שמדובר בכלל בעקבת נעל.
429. אי התאמה שלישית עליה הצביע ב"כ הנאשם- מעל קצה ה"קונטור" התחתון בעקבה, מצד ימין באזור המעגלי, ריק מדם (ראה התצלום בסעיף 397 לעיל).
ב"כ הנאשם הטיח בשור כי "הפסים העבים היו צריכים להטביע דם, סדרה של פסים עבים של הנעל של רומן השמאלית". שור הסביר את אי ההתאמה "עקבות נעליים היא השוואת היש ולא השוואת האין" (עמ' 1955 ש' 3). כשבית המשפט מבהיר לשור כי קשה להשתכנע מהסבריו כי העקבה תואמת את נעלי הסלמנדר של הנאשם מעבר לספק סביר שור משיב: "... מה שאתה מסתכל עליו הדגם הוא בשלב זה רמת האפשרי התאמה סוגית לחלקים המקבילים, כשנגיע לפגמים והפגם הוא זה שאומר אפשרי בהחלט, לא אומר ספק סביר" (עמ' 1955 ש' 4- 10).
אציין כבר עתה כי קביעתו של שור לפיה קיימת התאמה סוגית בדרגת "אפשרי" בין העקבה על הג'ינס לדגם נעלו של הנאשם, מתעלמת מאי ההתאמות שהוצגו בנדון, קרי, במקום שצריך להימצא דם על העקבה יש חלל לבן וההיפך.
שור איננו מתמודד עם חוסר ההתאמות הללו ואיננו מספק הסבר כלשהו, למעט אמירה סתמית ולפיה לא הוקלט דם בנקודה זו (עמ' 1954 שורה 32). ללא כל הסבר המניח את הדעת, מדוע בנקודה זו נקלט דם ובנקודה אחרת לא נקלט דם.
430. אי התאמה נוספת, רביעית במספר, אליה הפנה ב"כ הנאשם נעוצה בפסים העבים על העקבה שלא הטביעו דם ונוצרה מגרעת (ראה בתצלום לעיל- שקופית 8 למצגת שור).
שוב לא ידע שור להסביר את אי ההתאמה שהוצגה והשיב באופן לאקוני "יש פה כתמים שאתה רואה כתמים למעלה ולמטה, יש פה הרבה כתמים, אני לא מסביר את כולם, אני מסביר אך ורק את מה שמתאים לעקבה הכתמים האחרים אינם מתאימים ואני לא יודע מאיפה נוצרו" (עמ' 1959 ש' 4- 6).
431. משנוכחתי כי אין אינדיקציות מספקות להתאמה סוגית של נעל הסלמנדר לעקבה, כפי שפורט, הרי שמתייתר לכאורה הצורך לבדוק התאמה אקראית. עם זאת ועל מנת שלא יימצא הנייר חסר, אפנה לבדיקת הסימנים הייחודיים שנמצאו על עקבה 1 (כך לשיטת שור כמובן).
432. שור הציג באמצעות מצגת את ההתאמה בין הטבעת הניסיון שנערכה לנעלו השמאלית של הנאשם, לבין קו המתאר של הכתם, לרבות התאמה בפסים הדקים בקדמת הנעל וחלק מעיגול הדריכה. שור הסביר כי ניתן להבחין בחללים לבנים בעקבה (אזורים נקיים מדם) התואמים לשלוש השריטות האקראיות שנמצאו בסוליית נעלי הנאשם. על פי שור, מדובר בפגמים ייחודיים המהווים התאמה במאפיינים אקראיים. עוד הפנה שור לפגמים סוגיים שמצא- הפס היוצר את ה"קונטור" וכן כתם מעוגל כהה יותר, והסביר כי אלה משקפים את דגם הנעל (עמ' 1689- 1699 לפרוטוקול).
433. ב"כ הנאשם הציג, לעומת זאת, כך בחקירתו הנגדית ממצגת ההגנה "תוספות לעקבה 1" (נ/46) שקף בו נצפו 5 סימנים ייחודיים על נעל הסלמנדר. ב"כ הנאשם עימת את שור עם העובדה שהוא לא התייחס לסימנים הייחודים 3 ו- 4 שנמצאו על הנעל, ולא סימן אותם על העקבה. שור אישר כי שתי השריטות (סימנים 3 ו- 4 כאמור), לא סומנו על ידו משום שלא אותרו על העקבה ( עמ' 1993- 1994).
שור הופנה גם לשקופיות 53- 56 למצגת שלו ונאמר לו, שהוא לא סימן את כל הסימן הייחודי הראשון העליון, אלא רק את חלקו. שור אישר את הדברים, והסביר כי את הפגמים שמצא בעקבה על הג'ינס, השווה לפגמים בנעל, ואותם הוא סימן בצבע כחול על גבי השקפים הנ"ל במצגתו (עמ' 1994- 1997 לפרוטוקול). לטעמי, השוואה זו הייתה צריכה להיעשות במהופך, קודם כל, איתור וסימון הפגמים שנמצאו על הנעל במלואם, ורק אז השוואת אותם פגמים שנמצאו בנעל לפגמים שבעקבה על הג'ינס. רק באופן זה, יכול בית המשפט להתרשם ממידת ההתאמה של הנעל לעקבה על הג'ינס, בשונה ממה שהוצג בפנינו בפועל, ואשר משקף התאמה חלקית בלבד של הפגמים, אם בכלל.
שור הופנה לסימן הייחודי העליון שסומן בחלקו, כשחציו מלא בדם והוטח בפניו כי אילו היה מדובר בפגם ייחודי, מצופה היה שהסימן יהיה נקי מדם;
"עו"ד ירום הלוי: תסכים איתי שאם זה היה פגם ייחודי איך שאנחנו יודעים כולו היה צריך להיות כל הסימון הכחול העליון אפילו החלקי היה צריך להיות ריק לא יכול להיות דם מתחתיו, נכון?
העד, מר ירון שור: לא.
עו"ד ירום הלוי: הרי פגם ייחודי הוא שקע איך יכול להיות חצי עם דם זה שקע".
העד, מר ירון שור: הסניגור מציג תמונה אידיאלית שיש לך שריטה כל השריטה צריכה להופיע עם כל האגפים שלה, ואנחנו רואים שחצי מהשריטה נופל על כתם דם, או שהיה כתם דם אחר כך או כתם דם לפני כן או שהשריטה עצמה הייתה מלאה בחלקה אין לנו מושג, אנחנו עוסקים במה שיש, אנחנו באומנות היש, כשאנחנו מגלים משהו יהיה קטן ככל שניתן במקום אנחנו יכולים להתייחס אליו... השריטה הזאת היא חלק משריטה גדולה.
כב' הש' דני צרפתי: אדוני יכול לשלול על פי הממצאים שלו שהסימן הייחודי העליון הוא נסגר איפה שיש לבן? יש אינדיקציה שהסימן הייחודי ממשיך איפה שיש דם?
העד, מר ירון שור: לא...
כב' השופט אשר קולה, אב"ד: למה פה שרטטת זנב ארוך ...?
כב' הש' דני צרפתי: מה שונה הזנב מכל המפרצים שאנחנו רואים שהם סימנים ייחודיים ולא סומנו, אדוני הסביר אני לא מסמן מה שלא רואים בהטבעה, אז מה זכה הזנב בסימן הראשון להיות מסומן בשונה מחציו העליון?
העד, מר ירון שור: אין לי תשובה למעט זה שהסימן בהתחלה סומן על הנעל ואז הוא הועבר להטבעת הניסיון, לא מחקתי את החצי שלא רואים, הוא סומן על הנעל.
כב' הש' אשר קולה, אב"ד: אז למה על הנעל אדוני לא סימן את שאר המפרצים.
העד, מר ירון שור: סימנתי בקווים כלליים... איך נראה הפגם.
כב' הש' אשר קולה, אב"ד: אני מבין את הלוגיקה, אני מדבר על הפגם, אדוני אומר לנו ככה אני סימנתי על הנעל בהטבעת הניסיון לא מחקתי, קיבלתי, למה אדוני לא סימן מלכתחילה על הנעל את כל הפגמים, אדוני אמר לנו כי סימנתי רק פגמים שרואים על המכנס, שתי התשובות לא מסתדרות אחת עם השנייה איך שלא נסובב את זה...
העד, מר ירון שור: מה שאני אומר אני אומר שאותו סימן כחול או שהייתי מסמן עם כל הדקויות שלו דבר שהוא חסר משמעות או שהייתי מסמן רק את חציו, לא עשיתי את זה, סימנתי רק את החלק המשמעותי ועוד זנב כדי להראות שלא רואים אותו.
כב' הש' אשר קולה, אב"ד: זה חמישים אחוז
העד, מר ירון שור: חמישים אחוז" (עמ' 1998 - עמ' 2001 ש' 1- 6).