על הטחה זו שבפוליגרף "יצא" שהוא הרוצח, מגיב הנאשם בכמעט ייאוש "...מצבי גם ככה לא טוב... בשבילי זה עוד יותר גרוע..." כלום לא ניתן לראות בכך מעין "השלמה" של הנאשם עם "עובדות" לא נכונות ההופכות את מצבו לגרוע יותר?
חברתי, בסקירת הודאה זו (מ"ט 160/06) מסתפקת בסקירה כללית, ללא שנתנה דעתה לכך, שהחוקר יוסי הטעה מפורשות את הנאשם באשר לתוצאות הפוליגרף, ושבה ומפנה לסתירות שונות בדבריו, דקתי ובדקתי ולא מצאתי כל סתירה או אי דיוק לו טוענת חברתי.
חברתי קובעת, שהנאשם הודה ששיקר בחקירה הראשונה באשר למועד בו ראה דם בשירותי הבנים. דומני, שהנאשם לא מודה כלל וכלל ששיקר בחקירתו הראשונה, כל שאמר הוא שרק בעקבות תוצאות הפוליגרף (כפי שנמסרו לו כמובן) הבין שיכול והדם שראה, היה אכן במועד הרצח (ולא שבוע לפני כן) וכפי שהשיב "..לגבי הדם דיברתי, אבל לא דייקתי באיזה יום" (עמ' 12 ש' 334-332). אוסיף עוד, שבחקירה מיום 14.12.06 הנאשם מיוזמתו בחר להוסיף לחוקר שהוא בטוח שאת טיפות הדם ראה ביום הרצח (מ"ט 164/06 חלק 1 מונה 30:03).
התנהלות מטעה בחקירותיו של הנאשם (ואיני קובע שהדבר היה בזדון) באה לידי ביטוי גם במ"ט 166/06, שם הטיח החוקר בנאשם שבחקירתו מיום 12.12 ,כלל לא סיפר על הדם שראה בשירותי הבנים ואילו הנאשם מתעקש שכן סיפר על כך, אלא שלא ציין שראה זאת ביום הרצח (ראה שם בחלק 3 ממונה מסך 00:01) ואכן עיון בחקירתו הראשונה של הנאשם, בעניין זה, מיום 12.12 (מ"ט 160/06 חלק 2 מונה 36:36) מראה בנקל, כי כבר במועד זה סיפר הנאשם ומיוזמתו הוא על טיפות הדם שראה בשירותי הבנים.
עניין הדם בשירותי הבנים חוזר רבות בחוות הדעת בבחינת פרט מפליל במיוחד. לטעמי, לא כך הוא, כפי שפירטתי בחוות דעתי, מדוע בכלל שהנאשם, אם הוא הרוצח, יסגיר פרט זה, בין בחקירתו הראשונה ובין בזו מה-14.12? למה לו להגיד, שאי פעם ראה דם בשירותי הבנים? ובפרט טרם שראה בו הסבר לתוצאות הפוליגרף. האם זהו לא בדיוק הנאשם המרצה את חוקריו? הנאשם המנסה ליתן הסבר, גם אם דמיוני ומרוחק, לכל שאלה.
והרי בחקירה זו עצמה, מטיחים בו שגם השעות שציין לגבי פגישתו עם דעי אינן נכונות, ושוב ובדיעבד ולאחר פריקת הטלפונים התברר, כי דווקא הנאשם צדק.
עוד מפנה חוות הדעת לכך שהנאשם הוא זה שלראשונה השתמש במונח "אפקט". אכן במילה "אפקט" השתמש לראשונה הנאשם, אבל כל ה"דו-שיח" שאליו מפנה חברתי, מעיד על כך שיוסי רומז ל"אפקט". לפרשנותה של חברתי כאילו, כביכול, יוסי התכוון לאפשרות של עשיית מעשה "ללא מחשבה" אין תימוכין בדיאלוג שבין יוסי לנאשם, ולטעמי גם אין בה היגיון. לו על זה הייתה נסובה השיחה, מדוע הנאשם מתרגם זאת ל"אפקט"? ומדוע יוסי אינו משיב לו על כך? ברור הוא, כך לטעמי, ששני הדוברים לכך התכוונו וזאת, גם אם אתעלם מתנועת היד של יוסי והפרשנות הנלווית לה.
עוד אוסיף, כי לטעמי גם בניתוח סיטואציה זו, נעוץ הכשל שבחוות הדעת של חברתי, אשר בדיוק כמו המאשימה מסתפקת באמירה ולפיה "... אין הכרח, כי מדובר בפרשנות אותה מייחס לו הסניגור...".
במשפט פלילי עסקינן ודי לנו, כי הפרשנות שנותן הסניגור, וכך גם אני, היא סבירה לא פחות, ואולי אף הרבה יותר מהפרשנות אותה נותנת חברתי.
עוד אדרש לחקירה מיום 13.12.06 (ת/7). אבקש לעניין זה להפנות רק לנקודה אחת, הנאשם מוסר שחמיו הוא זה שדרך כלל עושה כביסה, ולמה לו לנאשם למסור פרט איזוטרי זה? ובכלל למה לו, לציין כי רק בשבת עשה כביסה?