ה. בסיפא לסעיף 98 קובעת חברתי, שסיפור האפקט היה תחת הנחה שהנאשם ביצע את הרצח ו"ארתור רק מסייע לו לגבש גירסה שתאפשר לו לקבל עונש מופחת". אמירה זו לוקה, כך למיטב הבנתי, בכשל כפול וכדלהלן:
(1) ההנחה שהנאשם ביצע את הרצח, הייתה הנחה של המדובב בלבד
(2) ארתור לא סייע לו לגבש גירסה שתאפשר לו לקבל עונש מופחת. ארתור בנה לו גירסת "אפקט" כמעט מושלמת ולאחר שהנאשם ביקש לאמצה, ארתור בתחכום רב ניפץ גירסה זו לרסיסים.
לעניין הפרק הדן בהתייחסות לחשד באונס, נדרשתי בהרחבה בחוות דעתי, ואין לי צורך לחזור על הכתוב שם.
אבקש להדגיש רק, כי בסעיף 87 לחוות דעתה של חברתי נקבע, שהנאשם מיוזמתו אמר שהוא מוכן לקחת על עצמו רצח ולא אונס. לטעמי, הדבר נבע ממהלך השיחות, שבינו לבין המדובבים ומהעובדה שלטעמו כל הראיות כבר "סגרו" עליו. הנאשם מוכן להודות ברצח שלא ביצע, שכן לטעמו אונס זה חמור הרבה יותר, מה גם שב"הודאה" באונס, הוא עלול לאבד גם את אשתו.
בסעיף 89 נקבע, שארתור השיב ב"נחרצות", כך בחקירתו בבית- המשפט, שהנאשם לא היה בטוח שמי שרצח את המנוחה גם אנס אותה. לעניות דעתי, לא כך היו פני הדברים ואצטט אפוא מהפרוטוקול לעניין זה וכדלהלן: בעמ' 895 בשורה 31, משיב אכן ארתור "לא", וזה אכן מה שצוטט. אולם יש לשים לב לשאלה, שכך נוסחה: "אוקיי אולי אני אזכיר לך שהוא היה בטוח שהיה אונס שמי שרצח את אותה, אתה תנסה להיזכר?" ולכך השיב ארתור "לא", תוך שקשה להבין על מה נסב ה"לא". אולם, אי בהירות זו, תוקנה בעמ' 897 ושם בשורות 32-31, מבקש עו"ד הלוי מארתור "...קודם כל תאשר לי, רומן אמר לך, רומן חשב שהרוצח אנס את תאיר נכון?" ותשובת ארתור – "כך הוא חשב".
בסיפא לסעיף 89 נקבע, כי ככל שחששו של הנאשם היה אותנטי, הרי שהיה זה חשש ש"ידביקו" לו גם עבירת אונס.
לטעמי, החשש יכול להיות אותנטי אך ורק אם הוא לא הרוצח, שאז הוא אינו יודע מה היה ומה לא היה, ולכן הוא חושש שמא אם יודה ברצח "ידביקו" לו גם אונס, אבל אם הוא הרוצח, אז מה החשש?
חברתי מקדישה פרק בחוות דעתה להתייחסות לטענה בדבר "שטיפת מוח". את עיקרי הדברים כבר כתבתי בחוות-דעתי, ואפנה שוב למה שכתבתי לעיל, תוך ציטוט מלא (כמעט) של "שטיפת המוח" המאסיבית שביום 15.12. קריאה תמה בתמליל של פעולת דיבוב זה מראה בעליל עד כמה היה ארתור פעיל בבניית הגרסה, בשטיפת המוח ובניסיונות שכנוע מתוחכמים להביא את הנאשם להודות ברצח אך לא באונס.