בסעיף 106 לחוות דעתה, קובעת חברתי, כי השלב בו חדל הנאשם לחשוש שמא ביצע את הרצח באפקט הסתיים עוד לפני שיצא לבית החולים תוך שהיא מפנה לעמ' 2835 לפרוטוקול. למיטב הבנתי, הנאשם אמר שרק לאחר שחזר מבית החולים הבין שלא רצח. השאלות לעניין זה החלו בעמ' 2863 לפרוטוקול ושם שואל חברי כב' השופט ד. צרפתי כך: "היה שלב שבאמת חשבת שהיה אפקט? ת. כן כבודו, מתי שלקחו אותי לבית החולים", הנה כי כן, הנאשם לא אמר ש"מצב האפקט הסתיים עוד לפני שיצא לבית החולים", אלא שמצב האפקט היה "מתי שלקחו אותו לבית החולים" ורק בהמשך כשנשאל כמה זמן נמשך המצב הזה, השיב כך:
"ת : זה היה בערך חצי שעה שעה שמוח מתחיל לחשוב שלא תפסתי את הקריזה ולא עשיתי.
כב' הש' ד. צרפתי: אבל נדמה לי בחקירה אצל סשה הקטן שאתה בא אחרי הרופא אתה עדיין מאמין שיכול להיות, זאת אומרת זה לא נגמר לך.
הנאשם, מר ר. זדורוב : לא כבודו, אני כבר שם הבנתי שאני אקבל את התיק תופרים אותו מאה אחוז ואני אין לברוח ואני שם כבר אתחיל להשתמש כאילו עשיתי רצח, אני ידעתי מאה אחוז שלא עשיתי רצח אבל להתחיל להשתמש כאילו אני עשיתי ולא זוכר כי אני ידעתי שזהו אין יציאה וניסיתי לעשות שיתוף פעולה עם החוקר בשביל לקבל לב נקי ועונש קל.
עו"ד י. הלוי: או קיי, אתה יודע להסביר איך הגעת למצב למרות שהסברת, אני שואל עוד פעם, אתה בן אדם יודע לא רצחתי את הילדה, בסדר, אתה סגור בתיק עברנו את זה, מראים לך ראיות ואתה מאמין וארתור אומר לך מזייפים בישראל ואתה מאמין, איך אתה מגיע למצב שאתה מתמוטט ובוכה?
הנאשם, מר ר. זדורוב: מתי אני חזרתי מבית חולים ידעתי"(הדגשה שלי- א"ק).
בסעיף 109 לחוות דעתה נכתב, כי כאשר חזר הנאשם לתא הכלא לאחר שובו מהפסיכיאטר ומחקירת סשה, שאל אותו המדובב "האם פעל כמתוכנן" והנאשם משיב, כך לקביעת חברתי, ש"אכן הביא את הדברים כאפשרות בפני החוקר אשר הבין מיד ואמר לו שזו גרסת שקרים...".
חברתי מפנה לציטוט חלקי במ"ט 165/06 (26) חלק 1 עמ' 35/44.
קראתי שוב את חלק התמלול אליו הפנתה חברתי ובשום שלב בשיחה זו, ארתור לא שואל את הנאשם, האם פעל "כפי שתוכנן, קרי הודה ברצח תחת אפקט". ארתור שואל מה היה אצל הפסיכיאטר ואז הנאשם מספר מה היה הן אצל הפסיכיאטר והן אצל החוקר.
בסעיף 110 לחוות דעתה מסכמת חברתי את מסקנתה לעניין זה ושבה וקובעת כי האפשרות לגרסת האפקט והיתרונות שבגרסה זו, היו ידועים לנאשם עוד קודם שפגש את ארתור. כפי שהראיתי לעיל, לא כך הוא, כשם שגם הרעיון לא התגבש ביניהם. הרעיון היה של ארתור, אשר "שתל" אותו במוחו של הנאשם. ומעניין עד מאוד להראות שב- 18.12 עת מתחילה ההתוודות משתמש הנאשם באותן מילים בדיוק.
חברתי בסעיף 159 לחוות דעתה, קובעת כי הנאשם לוחש לפתע מיוזמתו (ההדגשה בקו שלי - א"ק) "זין כמה נמאסה ..." והנה, ב- 15.12 וכפי שציטטתי באריכות לעיל, ארתור אומר (בשם הנאשם כמובן) "זין כמה נמאסה". האם מדובר רק בצירוף מקרים? האם אין בכך אות וסימן שהנאשם מצטט ב- 18.12, דברים מפי אומרם, מפי ארתור בכבודו ובעצמו?