בסעיפים 150 - 157 לחוות הדעת נסקרו טענות ההגנה לעניין האיום של ארתור על הנאשם, תוך שיש שם הפנייה לאמרות שונות של ארתור שחברתי אינה רואה בהן איום. דעתי כזכור שונה, ולא אחזור על שנכתב באריכות בחוות דעתי לעניין זה.
אבקש רק להפנות לסעיף 157 לחוות הדעת שהוא סיכום דברי חברתי, שם נקבע "שהנאשם "הפתיע" את ארתור..." ראשית יאמר, מנין לה לחברתי שהנאשם "הפתיע" את ארתור, והיכן רואה יש ביטוי להפתעה זו? שנית ועיקר, חברתי קובעת שההתוודות מבוססת על;
א. רגשות אשמה שהתעוררו אצל הנאשם בשל ביקורת מצד ארתור.
ב. חוסר האמון שהוא מגלה.
ג. העובדה שהנאשם הוליך את ארתור שולל.
הנה כי כן, שלושה נימוקים, שאין בהם כל קשר להודאה מרצון טוב. שלושה נימוקים, שכל כולם נועדו לרצות את ארתור. הנימוק הרביעי אשר נמנה שם הינו זה המשקף, את הקירבה שנוצרה בין השניים במהלך הימים המשותפים בתא.
נימוק זה, למיטב הבנתי, אינו יכול דור בכפיפה אחת עם שלושת הנימוקים הקודמים לו, וגם הוא לכשעצמו אין בו כדי להסביר את ההתוודות לגופה.
בסעיפים שם פורט באריכות מהלך ההתוודות ולכך התייחסתי בהרחבה בחוות דעתי ואין לי מה להוסיף על כך. אבקש רק לשוב ולציין, כי את "ההתוודות" יש להשוות כאמור לשיחות שבין ארתור לנאשם ב-15.12, ולמעשה לשיחה שבין ארתור לנאשם. כאמור, ב- 18.12 חוזר הנאשם על כל מה שארתור "שתל" במוחו. יפים הדברים גם לאמור בסעיף 162 לחוות דעתה של חברתי, שם מצטטת היא את דברי הנאשם "אני עשיתי טעות, פלטתי כשהייתי, פלטתי, הכל רק לא אונס ...".
כמפורט לעיל, אמירה שכזו לא נאמרה על ידי הנאשם לחוקרים לפני ה- 18.12 ובכן לאיזו טעות מתכוון הנאשם? ברור הוא שהנאשם "חוזר" לשיחה ב- 15.12, שם ארתור נזף בו על שיום קודם כמעט והסגיר עצמו ליבגני.
חברתי לאורך כל סקירת ההתוודות וגם בסופה, קובעת שמדובר בהתוודות עסיסית, עמוסת פרטים ועוד ועוד. כפי שכבר הראיתי בחוות דעתי מרבית הפרטים אינם תואמים כלל ועיקר לחטיבת הזירה. משכך אכן, מדובר בהודאה עסיסית מבחינת הגרסה (שרובה וכזכור "נתפרה" על ידי ארתור) ודלה מבחינת עובדות האמת.
כאמור, כל מהלך השיחות שבין ארתור לנאשם, פורט כך בין השאר, בסעיף 182, ואולם למסקנה בסעיף 183 שהנאשם מוסיף פרטים מיוזמתו (כך במקור-א"ק) לא אוכל להסכים. עיון בסעיף 182 שבו הציטוטים, מראה, שמרבית הפרטים נמסרו בתשובה לשאלות ארתור. עיינתי בקטע קצר זה שצוטט כאמור, שם ראיתי עשר שאלות ששאל ארתור את הנאשם, ורק פרט אחד אותו נידב הנאשם מיוזמתו, פרט שגם הוא ספק נכון, "להב מתחת למים, ניגבתי סכין". שכן במקום אחר אמר הנאשם, שאת הסכין שטף בשירותי הבנים, וזהו "מקור הדם", אשר לגביו כך לטענתו כמובן, עשה טעות גדולה. ובכן לו שטף הנאשם את הלהב מתחת למים, עוד בשירותי הבנות, ואף ניגב את הסכין כיצד זה הגיעו טיפות דם מהסכין לשירותי הבנים?