עוד מתייחסת חברתי, כך בסעיף 269 לחוות דעתה לכך, שמדובר בהבטחה "סתם" שלא היו בה הפיתוי וההשאה הנדרשים, המשמשים כנימוק לפסילתה של ההודיה. אזכיר שבענייננו לא מדובר בקבילות, מדובר במשקלה של ההודאה. לעניין זה בוודאי ובוודאי שיש להתחשב בכך, וידיעתו הקודמת של הנאשם מושג זה (סיפא לסעיף 269 לחוות דעת של חברתי) אכן מחזקת את טענת הסנגור, שאכן המניע והמוטיב להודאה (גם אם לא היחידי) היה גם שיקולי רווח והפסד, של הודאה בלב נקי לעומת הכחשה.
בפרק הדן בבחינת המשקל החיצוני בחוות הדעת, שבה וקובעת חברתי שמדובר בהתוודות "שוטפת וקוהרנטית ...." (כך בסעיף 272) וכי הנאשם ידע להשיב לארתור "באופן קולח ומפורט..." (סעיף 273). לטעמי, הפרטים שניתנו, לא ניתנו מיוזמתו של הנאשם, אלא במענה לשאלות של ארתור, ובעיקר, אין להם כל תמיכה (או לכל היותר תמיכה מזערית בלבד) בראיות החיצוניות. קביעת חברתי כי הנאשם בחר במודע שלא לחלוק עם החוקרים חלק מהפרטים, אינה מסתברת ואינה מתיישבת עם קביעותיה שלה, כי בחקירה זו (בפני החוקרים) הדגים הנאשם הדגמות מלאות ומפורטות ולשם מה לו לנאשם לספק הדגמות מפורטות ומלאות? והרי בגרסת האפקט מפלטו, מדוע כלל שימסור פרטים? שיישאר איתן בגרסתו, אינו זוכר דבר למעט העובדה שרצח ובזה יגמר העניין מבחינתו? והלא לקביעת חברתי, אמנם מסשה הבין שאין היתכנות לגרסת האפקט, ואולם אזולאי שב ו"החזירה לשולחן", ומרגע זה הבין הנאשם שיש "קונה" לגרסת האפקט, ומדוע אפוא שלא יתמוך בה? משכך, גם הציטוט שם (כך בסעיף 274) מדבריו של הנאשם לארתור "שאפקט לא יעבור ..." אינו רלוונטי, שכן ציטוט זה היה לפני שאזולאי "החזיר את האפקט" לשולחן.
אשר "לפרטים המוכמנים" אותם מצאה חברתי, הרי שלא אאריך בכך מעבר למה שפירטתי בחוות דעתי. אדגיש רק את הנקודות הבאות;
א. חברתי קובעת כך בסעיף 286 ש"השתדלותו של הנאשם לדייק את הסיטואציה מצביעה על הקושי להציג את ההדגמה כשקרית ...".
כמפורט לעיל, לטעמי זו לא הייתה הסיטואציה שבה תומכים ממצאי הזירה ולכך כבר נדרשתי. אוסיף וזאת עיקר, הרי הנאשם מבקש ליהנות ממצב של "אפקט", ומקבל "רוח גבית" מאזולאי לעניין זה, אז מדוע בכלל שידייק את הסיטואציה? ובכלל, הלא קודם לכן כתבה חברתי (כך בסעיף 271) שאינה מצפה שתהיה התאמה מלאה בין גרסת הנאשם לממצאי הזירה, אז מדוע דווקא בנקודה זו קובעת חברתי, שהנאשם דייק את הסיטואציה?