חברתי אינה מסכימה עם קביעותיי שמדובר בנאשם "מרצה" ו"מסביר", תוך שהיא מתעלמת משלל הדוגמאות שהבאתי לעיל. הסימוכין בעיקר של חברתי הם, התנהלותו בחקירות מיום 21.12.06 ו-1.7.07 והכחשותיו המרובות באותה עת. לו לדבריה היה מדובר בטיפוס "מרצה", הרי שהיה שב ומודה! לא ירדתי לעומקה של טענה זו, חקירות אלו נערכו לאחר קבלת ייעוץ מפורט מעורך דין (ייעוץ שנשלל כזכור עובר ל"שחזור") שהבהיר לנאשם את זכויותיו ואת מצבו, משכך אין להסיק ממנו כלל ועיקר, על שקרה קודם לכן.
אשר לפרק העוסק באולה, אדיר וסוגיית הד.נ.א המיטוכונדריאלי, אסתפק בהערות קצרות, וכדלהלן:
א. אכן, גם אני סברתי שעדותו של אדיר לא הייתה עדות אמינה, אלא שכך גם סברתי ובזהירות המתבקשת לעניינה של אולה, והטעמים לכך מפורטים ארוכות בחוות דעתי. אוסיף ואומר כי איני מתעלם מהסבריה של חברתי, שאולה אכן סובלת ממחלת נפש, ואולי זה ההסבר להתנהלותה במהלך העדות, אלא שפרשנות לחוד והתרשמות לחוד.
אדגיש, קריאה אובייקטיבית של עדותה מגלה בנקל, כך לעניות דעתי, שלא ניתן לייחס לה אמינות ומהימנות ויכול אכן שהדבר נובע ממחלתה, אולם בסוגיה המרכזית של סיבת הסחיטה, ולמיטב הבנתי, אולה לא אמרה אמת.
אוסיף לעניין זה, כי יכול שחברתי צודקת שאין לזקוף לחובתה של אולה, את העובדה שלא התלוננה במשטרה על ניסיון הסחיטה וזאת נוכח מצבה הרפואי. אולם, עיקר קביעתי היה, כי אולה ידעה בזמן אמת, כי אדיר סוחט אותה בכך שהוא מאיים עליה שיאשים אותה ברצח תאיר ז"ל, ואולה, מסיבותיה שלה, הכחישה זאת לחלוטין וזאת הגם שכמפורט, חילופי המסרונים שביניהם מעידים על כך באופן ברור.
חברתי קובעת כך בפרק זה לחוו"ד, כי בניגוד להפניית הסניגור, המאשימה לא הודתה שניסיון הסחיטה, היה קשור להפללת אולה ברצח תאיר ז"ל.
לעניין זה סבור אני אחרת, המאשימה בסיכומיה כותבת במפורש וכפי שהפניתי בחוו"ד לכך, שאדיר איים שיעליל עליה ויפגע בחירותה. חברתי קבעה שאין בכך משום הסכמה של המאשימה לתוכנה של ה"עלילה" (ללא קשר לשאלה אם היא נכונה, אם לאו) מתקשה אני להבין איך אפשר להסביר אחרת את האיום, ולפיו הוא "יעליל עליה ויפגע בחירותה" אם לא שהכוונה היא לעלילה (שווא או אמת) ברצח תאיר ז"ל.
ב. חברתי לא התייחסה לעובדה אחת שלא ניתנת להסבר ולפיה, אדיר ידע לספר על יציאתה של אולה בתיק עם סכין וכפפות, כבר בשנת 2012, שנתיים לפני שאולה מסרה על כך לרופאים שטיפלו בה.