סוגיית הסכין המשונן
בחוות דעתי העיקרית כבר ניתן מענה לעניין זה ואבקש להוסיף נקודות מספר וכדלהלן:
א. חברתי התעלמה לחלוטין מהקשיים שמניתי בעדותו של ד"ר זייצב כמו גם מעדותם התומכת והמהימנה לטעמי של ד"ר קריספין וד"ר קוטיק.
ב. חברתי במסקנתה לעניין הסכין המשונן מוסיפה אפשרות ולפיה "יכול שברשותו של הנאשם היה סכין משונן ובו השתמש" מדובר באפשרות בלתי מציאותית לחלוטין, שהרי לשיטת חברתי בחתכים האחרים לא נמצאו סימנים של סכין משונן והאפשרות שהרוצח (לשיטתה של חברתי, הנאשם) השתמש בשני סכינים, הינה משוללת יסוד.
הסימנים בזירה/העקבות
אפתח פרק זה במענה לקביעת חברתי כי "הונחה לפתחנו שאלה עקרונית הנוגעת למשקל טביעת נעל כראייה במשפט הפלילי". שאלה זו כלל לא הונחה לפתחנו והוכרעה בעניין מצגורה, וממילא מנועים אנו מלסטות ממה שנקבע בעניין מצגורה. הפנייתה של חברתי לדברי כב' השופט עמית בהליך הערעור על הכרעת הדין במשפט הקודם, אין בה כדי לסייע, שכן כב' השופט עמית אמר את דבריו כאמרת אגב ולא כהלכה מחייבת, וכב' השופטים דנצינגר וזילברטל, לא הצטרפו לקביעה זו.
חברתי שבה וקובעת כי הגם שדחיתי את עמדת המאשימה על בסיס פס"ד מצגורה, הרי שאימצתי את עמדת ההגנה לעניין העקבות הזרות, ולכאורה בניגוד לפס"ד מצגורה. לכך כבר נתתי תשובה בחוות דעתי העיקרית. חברתי מוסיפה וקובעת שם כי לו היה מדובר בקביעה שאלה רק טביעות נעליים... לא ניתן היה לסמוך על כך שאלה הן עקבות של הרוצח" על כך אשיב בקצרה בשתי נקודות:
א. גם אם לא ניתן לקבוע שאלו הן טביעותיו של הרוצח, אזי ברור שניתן לקבוע שאלו אינן טביעות נעליו של הנאשם ודי בכך כדי לטעת ספק באשמו.
ב. הטביעה על האסלה, לכל הדעות הינה טביעת נעל, שאינה של הנאשם, האם בכך לא די לקבוע שמדובר בסבירות גבוהה בטביעת הנעל של הרוצח?
חוות - דעת שור
אשר למקצועיותו ומהימנותו של שור ולמכלול חוות דעתו, נתתי דעתי בחוות דעתי העיקרית ואסתפק בהערות קצרות.
ראשית אבהיר, שגם אני לא חולק על מקצועיותו של שור, ועל מהימנותו, על דרך הכלל, אלא שכפי שפירטתי, בחוות דעתו נפלו כשלים של ממש, באופן שאיני יכול ליתן לה משקל משמעותי.
חברתי מתייחסת לפגישה בפרקליטות המדינה מיום 2.1.07, ואולם יש ליתן את הדעת לשתי נקודות מרכזיות וכדלהלן:
א. שור עצמו העיד שצפה בדיסק השחזור חודשים מספר לאחר השחזור, דבר שהתברר כלא נכון.
ב. את מכנסי המנוחה קיבל שור רק ב1.1.07 ואת הנעל יום קודם (ב-31.12) וכיצד אפוא יכול היה להספיק לעשות השוואה, מוקדם לפגישה המאוזכרת.