חברתי קובעת שאין פסול בכך ששור התעלם מהעקבות הזרות, כשם שגם אינה רואה בעייתיות בדוח ניסוי שטיפת הנעליים, העומד בסתירה לממצאיו של שור.
אדרש גם לטענות אלו וכדלהלן:
- לעניין התעלמות שור מעקבות הנעליים הנוספות, אכן לכאורה, הדבר אינו במומחיותו של שור, אולם שומה עליו כמומחה וכחוקר משטרתי ליתן הסבריו גם לעקבות אלו, שכן סופו של יום עקבות וטביעות נעל, הן בוודאי בתחום מומחיותו.
- לעניין ניסוי שטיפת הנעליים – חברתי ציינה (כך בסעיף 650) כי הנעליים עברו שטיפה קלה ומשכך אין בניסוי זה כדי להוכיח שניקוי עם חומרי ניקוי, לא היה מסיר את כל שרידי כתמי הדם. לעניין זה חברתי לא נתנה דעתה למה שהיא עצמה כתבה (כך בסעיף 649) מתוך דו"ח הניסוי (ת/397) ולפיו הנעליים נוקו בארבע שיטות ניקוי, לרבות קרצוף באמצעות ספוג עם סבון כלים, קרצוף באמצעות מברשת ארוכת סיבים עם סבון כלים וקרצוף באמצעות מברשת ארוכת סיבים עם אקונומיקה. משכך אין ספק, שהמומחים ניקו את הנעליים היטב ולא הסתפקו בשטיפה קלה, ומסקנתם הייתה חד משמעית שלא ניתן להעלים כתמי דם בסוליית הנעל. שעה שבנעליו של הנאשם לא נמצאו שרידים של כתמי דם (ואף לא שרידי אקונומיקה) אות וסימן הוא שאכן נעליו של הנאשם לא באו במגע עם דם ושהם גם לא נוקו באקונומיקה (שאז וכזכור בדיקת "הבלו-סטאר", הייתה מגלה זו)
חברתי ובצדק, מפנה בעניין זה (של קביעתי שחוו"ד של שור לא הוכחה מעבר לספק סביר) לפס"ד נחמני שם נקבע שלא כל ראיה וראיה לכשעצמה צריך שתהיה מעל ספק סביר ובכך חברתי כמובן צודקת.
עם זאת בענייננו, חוו"ד של שור איננה "עוד ראיה", זוהי למעשה הראייה הפורנזית היחידה העומדת כנגד הנאשם. משכך, לטעמי היא צריכה להיות מעל לספק סביר. בלשון זהירה אומר, שחוו"ד של שור, רחוקה עד מאד מהרף שנקבע בפסיקה להרשעה בפלילים ואפילו לצורך עמידה במאזן הסתברות רגיל של 51%.
זאת ועוד, לטעמי במרבית הראיות שהוצגו לפנינו אין כדי להוות ראיות של מעבר לספק סביר, ובנדון שלפנינו ובשונה מעניין נחמני, אין בהצטברותן להוביל להסתברות הראייתית הנדרשת.
בהתייחסות לגופה של חוות דעתו של שור, נותנת חברתי, למעשה רק לעקבה מס' 1 משקל גבוה, ולשאר העקבות מסכימה היא, בין במישרין ובין בעקיפין, שאין ליתן להן משקל גבוה (כך לגבי עקבות 2, 3 ו-4) ואילו לגבי עקבות 6-5 מראש קבע המומחה כמתאימות בהתאמה חלקית, משכך ברור שמשקלן אינו גבוה.
אשר לקביעת חברתי לגבי העקבות, שלטעמי אין להן היתכנות (עקבה 3 ועקבה 6) קובעתי חברתי שתי קביעות. האחת, שאין זה מעניינו של המומחה (סעיף 609). לטעמי, אך ברור שמומחה טביעות נעל צריך ליתן דעתו, גם לשאלה האם במקום מסוים יש כלל היתכנות לטביעת נעל? והשנייה, כי אפשר שהמטביע הסיט אותה מהתנוחה בה הייתה (כך לגבי עקבה 3) או שניתן בהחלט להניח שהדריכה הביאה לתזוזת הרגל (כך לגבי טביעה מספר 6).
ושוב אעיר, כי הנחות, השערות ואפשרויות, אינן תחליף להוכחה מעל לכל ספק סביר, או מעל למאזן ההסתברות לפחות.
בסעיף 686 לחוות דעתה קובעת חברתי, מעין "מקבילית כוחות", כך לשיטתה, שככל שהראיות הנסיבתיות חזקות יותר וקושרות את הנאשם לזירה, כך חלש יותר "פוטנציאל הספק".
לטעמי, רמת ההוכחה המוטלת על המאשימה הינה מעבר לספק סביר ואילו על הנאשם לעורר את הספק הסביר, זאת ותו לא. דומני וכפי שכתבתי בפתיח להכרעת דיני, שאפילו לשיטת חברתי וגם אם אראה בהודאה, כהודאה בעלת משקל גבוה במיוחד, הרי שלא ניתן להתעלם מכל הספקות, גם אם הם לשיטת חברתי (ולטעמי לא כך הוא) בלתי מבוססים דיים. הצטברותם של אלו, מחייבת כך, לעניות דעתי, ואפילו לשיטת חברתי כאמור, להורות על זיכוי מחמת הספק.
חברתי, כך בסעיף 690 תומכת בעמדת המאשימה ולפיה, אין כל היתכנות כי במצב בו נמצאה המנוחה "זלג דם במישרין מפצע החתך על מכסה האסלה" (במאמר מוסגר אחזור ואעיר, כי לשיטת המאשימה עצמה, זהו עניין למומחה זירה וחוו"ד התומכת בטענה זו וכידוע, אין לפנינו).
נניח שהמאשימה צודקת בכך ואולם, התרחישים עליהם מצביעה המאשימה אינם סבירים, או למצער, סבירים פחות מהתרחיש הסביר יותר, ההגיוני יותר, ולפיו הרוצח הניח רגלו על האסלה, תוך כדי הרמת המנוחה על האסלה ואז זלג דם.
משכך, גם תמיהת חברתי (כך בסעיף 691 ) ולפיה "אין אפשרות אחרת להטביע את טביעת הנעל על מיכל ההדחה כאשר ראשה של המנוחה מונח בתנועה שונה" נפתרת וכפי שיפורט.
אקדים ואומר, כי כלל לא הבנתי טענה זו של "חוסר אפשרות אחרת", שכמובן גם היא אינה נתמכת בחוו"ד של מומחה זירה. אולם ועיקר, וכדברי המאשימה עצמה באשר למנחים שונים בהן הייתה הגופה (וכדי להרשיע את הנאשם!) הרי, שבהחלט יתכן שתחילה הורמה הגופה, הונחה על מושב האסלה ואז זלג דם, ורק אח"כ טיפס הרוצח על גבי מיכל ההדחה. זאת ועוד, מי לנו כף יתקע שבעת הנחת הגופה, הלחי השמאלית של המנוחה הייתה צמודה לקיר המפריד בין תאים 2 ו-3? אולי, והדבר מסתבר לא פחות, שרק בשלב שני ועקב כוח הכובד, הראש נטה ימינה?
והעיקר, תרחישי ספק מותר להניח לזכות הנאשם, תרחישי ספק אין להניח לחובתו!