13. כנגזרת מהאמור, איני סבורה כי נכון לפסוע בהכרעה בדרך של בחינת הראיות "הישנות" (כגון גרסת הנאשם) בהתאם לממצאי הראיות החדשות (זליגת הדם על העקבה הזרה שעל האסלה וממצאי סוגיית הדנ"א המטוכונדריאלי). אלא, כבמשפט שלם ו"רגיל", עלינו לבחון את הראיות שהובאו בפנינו כמכלול, לברר את תוקפן ולשקול את משמעותן - מהו ה"יש" הראייתי במארג שהובא ומה חסר מהתמונה. שכן, כידוע, קיומם של חללים ראייתיים מסוימים בסיפור המעשה יכולים להביא לכדי ספק ולמעט מכוחו. ואולם, הם אינם מביאים, בהכרח, לקביעה בדבר קיומו של ספק סביר בנוגע לאשמו של הנאשם ולזיכויו, ואינם שוללים, בהכרח, את האפשרות כי יורשע בדין:
"בהכרעת הדין אין חובה לספק הסבר לכל מה שהיה או לא היה ואין חובה לפתור את כל "החידות" העולות. מלאכת הרכבת התמונה הכוללת המצטיירת מן הראיות, איננה מחייבת שכל אבני תמונת ההרכבה "יימצאו" ויונחו במקומן. די בכך שהמעיין בתמונה המורכבת מאבני תמונת ההרכבה הקיימות, אף שאינן מלאות, יוכל לקבוע בוודאות: אני רואה בית, אני רואה עץ, אני רואה שמיים. די בכך שבית המשפט הקובע את העובדות, אף שלא כל רכיביה של תמונת ההרכבה מצויים לנגד עיניו, יהיה מסוגל להרכיב את חלקיה המהותיים של התמונה, אף שלא את התמונה המלאה לפרטי פרטיה" (ע"פ 4354/08 מדינת ישראל נ' רבינוביץ' (מיום 8.6.10)).
14. עד כאן לעניין מסגרת ניהולו של המשפט החוזר, לתפיסתי. מכאן – לחוות דעתי בהליך. מתווה הכרעתי יחל במעגל הפנימי – חטיבת ההודאה. אפתח בסקירת השתלשלות העניינים עד להתוודות הנאשם בפני המדובב המכונה ארתור (להלן: "ארתור"), במהלך מעצרו בלילה שבין ה - 18.12.06 ל- 19.12.06. פרישת הדברים כך תשמש בהמשך כמסד עובדתי לדיון וההכרעה. לאחר מכן, אפנה להכריע בנדבכי ההודאות - משקלם, התאמתם לזירה ולפרטים המוכמנים, התנהגותו המפלילה של הנאשם, אישיותו והמניע למעשה. מטבע הדברים, אין הפרדה הרמטית בין חטיבת ההודאה לחטיבת הזירה, כאשר השוואה ביניהן מתחייבת גם לצורך ביסוס חטיבת ההודאה. בשלב הבא, אבחן את חטיבת הזירה בפני עצמה, תוך שאתן דעתי לחוות דעת המומחים בנוגע לממצאים בזירה, ביניהם עקבות הנעליים, זליגת הדם, כתם הדם בתא השלישי, ועוד.
15. מובהר, כי בכל מקום בו הטקסט מודגש בקו תחתון, ההדגשה הינה שלי, אלא אם יצוין כי הינה במקור. לפרוטוקול בהליך זה אפנה באמצעות שם העד ומספר העמוד והשורה. הציטוטים מתוך החקירות והדיבוב יסומנו על פי סימון המוצג כ"מט". אציין, כי מדובר בתמלול שערכה ההגנה, שהוגש וסומן על פי הסימון המקורי של מוצגי התביעה.
מחשוד לנאשם – חטיבת ההודאה
16. חטיבת ההודאה, מושתתת על שלושה אדנים עיקריים: התוודות הנאשם בפני ארתור בתא המעצר בלילה שבין ה - 18.12.06 ל- 19.12.06 (ולהלן: "ההתוודות"), הודאת הנאשם בהמשך בפני חוקריו כי רצח את המנוחה, והשחזור שערך הנאשם במקום הרצח בבית הספר.
17. בגדרי הליך זה ובשונה מההליך הקודם (ראו ת/453 עמ' – 126-128), הנאשם לא טען עוד כנגד קבילות ההודאות שמסר, אלא ריכז מאמציו בטענות כנגד משקלן. בתגובתו לכתב האישום (סע' 6), הבהיר כי "אימרותיו, כולל שיחזורו, היו אמנם קבילים, אולם מנגד היו חסרי משקל בנסיבות בהן ניגבו ויצאו אל הפועל! הודאותיו כמו גם שיחזוריו, היו תוצאה של הדרכת החוקרים והדחת והדרכת המדובב ... והצליחו בשל נתוניו האישיותיים והחברתיים של הנאשם בעת החקירה ובאותה תקופה" (ההדגשה במקור – ת.נ.ש). טענתו של הנאשם הינה כי הודאותיו הינן הודאות שווא, שבאו על רקע תמימותו, חולשתו הנפשית, היותו קל להשפעה, והדחק בו היה נתון כתוצאה מפעולות החוקרים וארתור.
18. בעדותו הראשית בפנינו, הסביר הנאשם שהתוודה בפני ארתור מכיוון שפחד ממנו, ולכן התוודותו הייתה שקרית:
"הוא רצה ממני את הסיפור שכאילו שאני אספר לו שאני אספר לו שאני הרגתי את הילדה אבל אני לא יכול לספר את הסיפור כי זה שקר ולא רציתי לספר את השקר בשבילו, אבל איך להגיד, הוא להתחיל בצורה כזאת אגרסיבית אתה בוגד בי, אתה לא מבין לי, האמת אני לא הרגשתי נוח כי א. הבן אדם הזה עזר לי איזה יש יציאות פה איזה דרכים ומה יכול להיות ומצד שני פחדתי ממנו, אמרתי לו תשמע אני אתך בסדר אני לא רוצה ללכת, הוא אומר לי לא אתה לא סומך עלי לא מאמין, אמרתי למה לא סומך, יש קצת אמונה אבל יש בינינו את הגבול שלא אתה ולא אני יכולים לעבור למה שאני אשקר". (הנאשם עמ' 2868 ש' 13 ואילך).
19. בהמשך לכך אף הסביר הנאשם כי הודה בפני חוקריו, משום שהיה תחת הרושם שמצבו המשפטי בכי רע, ומשום ששוכנע על ידי המדובב והחוקרים שעדיף לו להודות כדי להקל את עונשו הצפוי:
"זה כמה חלקים זה לא פתאום ביום אחד הגיע, זה היה תהליך שבסוף הוא יביא לי לתוצאה הזאת, א. זה היה ראיות במשטרה נגדי, ראיות חזקות... אני באתי בתא אני בשוק אני מדבר עם ארתור ושאלתי אותו כי תשמע יכול להיות שזה שקר הכל שעובדים עלי, הוא אומר מה פתאום בחיים לא משטרה לא מזייפת זה אם יש זה אתה מקבל מאסר עולם זה ראיות נגדך שאתה לא יוצא ממאסר עולם ואני אמרתי לו תשמע מה אפשר לעשות מכל הסיטואציה כזאת כי אני לא רוצה לשבת מאסר עולם על רצח שלא עשיתי והוא אמר שיש דבר אחד לעשות עסקה עם החוקרים, אני אמרתי איך אני עוסקה? לא יודע איך הרגו אותה אני לא יודע פרטים, הוא אמר תשמע אפשר להגיד שילדה עצבנה אותך ביקשה ממך סיגריה קיללה אותך תפסת קריזה ופתאום מסך שחור לא זוכר שום דבר אפקט". (עדות הנאשם עמ' 2843 ש' 21 – עד עמ' 2844 ש' 2).
בהמשך עדותו הוסיף הנאשם: "... וגם חוקר סשה אמר תשמע המצב שלך גרוע מאד אתה יודע שיש לנו ראיות נגדך ורק דבר אחד יכול להוציא אותך מזה זה הודאה בלב נקי ואתה רק תספר איך למה עשית רצח הזה רק זה מוציא אותך מתיק ואנחנו יכולים לעזור לך". (עדות הנאשם עמ' 2844 ש' 4-12). כמו כן, לדבריו, נאמר לו על ידי החוקר כי "רק הודאה בלב נקי יכולה לעזור לי והודאה בלב נקי קיים גם בישראל אותו דבר כמו ברוסיה ובאוקראינה זה מה שאמר אלכס". (עדות הנאשם עמ' 2844 ש' 22-23).
20. הנאשם הסביר כי מאמצי ארתור והחוקרים להביאו להודות ברצח צלחו, משום שהוא אדם תמים, חלש נפשית ובעל אישיות קלה לניצול "..אני אמרתי שאני בן אדם רגיש ויותר קל מלתת קצת לחת(ץ) פסיכולוגי ולשבור אותי אבל כזה אני בן אדם, אני מאמין לכולם, אני מדבר עם כולם בחופשיות ואפשר לשבור מי שיכול להשתמש ממני הוא לוקח את זה ומשתמש אבל אני בן אדם פשוט" (עדות הנאשם עמ' 2992).
21. במסגרת סיכומיו, ובנוסף לטענה בדבר משקלה הנמוך של ההודאה, הסנגור הרחיב וביקש גם לפסול את ההודאות "פסילה פסיקתית", בשל "פגיעה עוצמתית בזכות ההיוועצות של הנאשם" (פרק 22 לסיכומים). לפיו, פגיעה זו נגרמה באמצעות "הפיכת ארתור ליועצו המשפטי של הנאשם, הדחתו כנגד סנגורו על מנת שימנע משיתוף פעולה עימו ושידולו במרמה למסור הודאה "בלב נקי" שרק היא תציל אותו ממאסר עולם".
בהקשר זה, הנאשם העיד בחקירה ראשית כי נתן אמון מלא בארתור, והסביר מדוע נשען על עצותיו: "הוא בן אדם שיושב הרבה שנים הוא אומר מה יש לך את התוצאה זהו אכלת זהו תמצא את הדרך אחרת, אתה אכלת תיק מאסר עולם ואני שמעתי אותו כי הוא בן אדם שבבית סוהר, הוא יודע חוקים, הוא למד אותי הסביר את הדברים האלה וכן שמעתי והאמנתי וכולם אמרו שרק את הדרך אחת דרך הלב נקי יכול להוציא ממאסר עולם והבנתי שאין דרך חזרה אז משני דברים רעים לוקחים הכי חלש והלכתי בגלל הנאיבי שלי וטפשות שלי הלכתי ללב נקי הזה.... אמרתי, ארתור הזה היה עורך דין שלי..... וגם ארתור אמר אל תסמוך לעורך דין סניגור ציבורי כי הם עובדים עם תביעה ומוכרים אנשים שלהם האמת פחדתי שמישהו ימכור אותי, פחדתי". (עדות הנאשם עמ' 2846 החל מש' 9).
להלן אבחן טענות אלה.
22. כידוע, החשש מפני הודאות שווא אינו חשש בעלמא, ואין הכרח שהודאה שתחצה את משוכת הקבילות תתקבל כראיה בעלת משקל. כבר נקבע כי :
"על פניו נראה כי הודאת שווא היא התנהגות שאינה רציונאלית. יחד עם זאת, עלינו לחזור ולשנן כי ציבור הנחקרים אינו עשוי מקשה אחת. לא כל הנחקרים מתנהגים בדרך שבה היינו מצפים מהאדם הסביר והמחושב לנהוג. חקירה מעמידה את הנחקר בסיטואציה מאיימת שהוא, לרוב, אינו רגיל בה. זוהי סיטואציה כופה מטבעה, המעמידה את הנחקר בפני לחצים רבים, בעיקר בשל האיום המרחף מעל לראשו – שמא יימצא אשם וייענש. לא בכדי נקבע כי החקירה – 'אפילו אם אין היא נעשית תוך כדי שימוש באמצעים פיזיים – פוגעת בחירותו של הנחקר. היא פוגעת לעיתים בכבודו ובצנעת הפרט שלו'... 'בהענקת הסמכות לקיים חקירה פלילית גלום כוח, וממילא כרוכה סכנה, לפגיעה בפרטיות הנחקרים, בכבודם, בחירותם ובקניינם'" (שם, בעמ' 298). רע"פ 4142/04 מילשטיין נ' התובע הצבאי הראשי פ"ד סב (1) 378 (ולהלן: "עניין מילשטיין").
23. בחוות דעתו הרחיב חברי בעניין תופעת הודאות השווא בקרב נאשמים (סע' 253 עד 262). ככלל, הדברים מקובלים עלי ולא ראיתי להוסיף על כך. עם זאת, ובשונה מחברי, התרשמותי שלי מהנאשם עצמו ומההודאות שמסר (בבחינת "מי אמר... מה אמר" ואף ברכיב ה"דבר מה הנוסף" – ע"פ 4179/09 מדינת ישראל נ' וולקוב (מיום 18.10.10) ולהלן: "עניין וולקוב") שונה בתכלית, ומכאן אף מסקנתי שונה.
24. לשם ביסוס טענתו בדבר הודאת השווא, הסנגור שטח בסיכומיו את מהלך העניינים עד למסירת ההודאה (נספח 2 לסיכומים ובחלק הכללי). לטענתו, ניתוח מדוקדק של הדברים מלמד, כי התמונה שהוצגה על ידי המאשימה בטיעוניה משמיטה חלקים נרחבים וחשובים להבנת הודאת השווא, כגון הצגה חלקית בלבד של דברי ארתור. כמו כן, טען הסנגור, ניתן ללמוד מסקירה מלאה של מהלך העניינים על "שטיפת המוח" שעבר הנאשם עד להודאתו. נטען עוד (נספח 1 לסיכומים) ובין היתר, כי הודאת הנאשם באה על רקע תחבולות בהן נקטו החוקרים ושקרים שהטיחו בפניו, כגון בדבר קיומם של ממצאים פורנזיים שלא היו, או ביצירת תחושת לחץ שקרית כי אינו יכול להשתהות במסירת גרסה "בלב נקי", פן יאחר את המועד ולא יוכל לזכות בהקלה בעונש. כן נטען, כי לחץ דומה למסור גרסה הפעיל על הנאשם ארתור, שאף גרם לו להאמין כי צפוי לו מאסר עולם בתוספת 15 שנות מאסר, נוכח עוצמת הראיות שנאספו כנגדו.
המאשימה נדרשה לכלל טענות אלה ודחתה אותן. לפיה, בתמצית, התנהלות הנאשם בימים שעד למסירת הודאתו משקפת תהליך בעל היגיון פנימי עמוק שעבר, ומלמדת, סופו של יום, על עוצמת הודאותיו והתוודותו.
25. אקדים ואסלק את הטענה בדבר "השמטת" חלקים כאלה ואחרים על ידי המאשימה. יוער, כי מדובר ברטוריקה החוזרת על עצמה בסיכומי ההגנה בנושאים שונים, וללא הצדקה. ראיתי להבהיר כי לא מצאתי התנהלות זדונית כלשהי מצד המאשימה במה שהונח לפנינו, וזאת אף אם נפלו בחקירה מחדלים מסוימים, אליהם אדרש בהמשך.
26. המאשימה העמידה בפנינו את מכלול החומר הגולמי, ובכלל כך את החקירות ותוצרי הדיבוב כפי שתועדו בזמן אמת. בדומה לצדדים, גם אני אדרש להשתלשלות העניינים שעד להתוודות בפני ארתור. אני סבורה שבחינת רצף האירועים על סדרם הכרונולוגי מאפשרת את הבנת התהליך שעבר הנאשם, ששיאו בהתוודות ובהודאה. את הדברים ניתן וצריך להבין רק בהקשר בו נאמרו, ובהצלבה לראיות המשיקות אשר נוספו לאורך הדרך. לטעמי, השילוב ביניהם מעניק לחטיבת ההודאה משקל עצמאי ועוצמתי, כך שיש בה כדי להניח את המסד העיקרי להרשעת הנאשם.
27. לצורך בחינת האמור, עיינתי בתיעוד החקירות מראשיתן ועד סופן, ונוכחתי שאלה לא אופיינו בתחבולות ובשקרים מטעם החוקרים. למעט במקרה אחד, בו הוטח בנאשם מידע שלא היה אמת בדבר הימצאות דמה של המנוחה על כליו, הרי שהחקירות התנהלו בהתאם למידע שנאסף בידי החוקרים והוטח כדין. הגם שניתן לקבל קיומם של כשלים מסוימים בחקירה או בתיעוד, ולא אתעלם מהם, הרי שכפי שאראה, לא היה באלה כדי להביא להודאת שווא. יתרה מכך, התרשמתי שגרסתו של הנאשם עד למועד התוודותו, ואף בהמשך לה, הייתה גרסה מניפולטיבית ומתפתחת, אשר בהדרגה ובהצלבה לראיות הנוספות שנאספו והוטחו בפניו, סיבכה אותו באופן שלא עלה בידו ליישבה ולהסבירה באופן קוהרנטי, עד שבחר להודות במעשיו.
בד בבד, צפיתי בעיון ובקפידה בתיעוד הנאשם בתא המעצר, למשך כל פרק הזמן בו שהה עם המדובבים. בנוסף למידע שעולה משיחותיהם ומשלים את התמונה המתקבלת מהצפייה בחקירות (שכן לרוב שוחח עימם אודות אלו), למדתי גם על מערכת היחסים בינו לבין המדובבים (בעיקר ארתור). בנוסף, ביקשתי לוודא האם נפגמים תוצרי הדיבוב נוכח הלכות חייבטוב ואלזם (ע"פ 2868/13 אלישע חייבטוב נ' מדינת ישראל (מיום 2.8.18) (להלן: "עניין חייבטוב") וע"פ 1301/06 עזבון המנוח יוני אלזם נ' מדינת ישראל (מיום 22.6.2009) (להלן: "עניין אלזם")) - האם המדובב קיבל מידע אודות החקירה מחוקרי הנאשם, מה בחילופי הדברים בין השניים (ובתחילה שלושה) תרם תרומת "מידע" לתוכן ההתוודות בתא, האם יש ממש בטענת הנאשם כי נמנע ממנו ייעוץ משפטי, האם חשש הנאשם מפני ארתור ולפיכך התוודה בפניו התוודות כוזבת, והאם "מוחו נשטף", כטענת בא כוחו.
גם כאן, אקדים את המאוחר ואבהיר, כי לא מצאתי בהתנהלות המדובבים עדות לפגיעה בזכויות הנאשם. יתר על כן, נוכחתי שהנאשם, כפי שהעיד בהליך הראשון וכפי שטען בהזדמנויות שונות בהמשך, ראה בארתור בן ברית וחבר לתא, עמו נהג להתייעץ. בסופו של דבר, לאחר שארתור רכש את אמונו המלא, חשף בפניו הנאשם את צפונות ליבו ושחרר את חרצובות לשונו. התרשמותי המובהקת הינה כי הנאשם לא אוים על ידי ארתור ולא חשש מפניו. ניסיונו כעת, לראשונה במסגרת המשפט החוזר, לטעון לאותו חשש ולאותם איומים, הינו ניסיון מופרך הקורס בפני הראייה עצמה.
28. נוכח רוחב היריעה של תמונת הראיות בחטיבת ההודאה, אדרש תחילה לחקירות הנאשם ובהמשך לתיעוד מהתא. אזכיר ואבהיר, שבפרק זה אעמוד רק על הנטען ביחס להשתלשלות העניינים שעד להתוודות. תמונה מלאה של התרשמותי והכרעתי בנוגע לחטיבת ההודאה, תתקבל רק לאחר השלמת הדיון בהודאות עצמן.
רקע
29. בתמצית, וכפי שפרש חברי בהרחבה בחוות דעתו, המנוחה נרצחה ביום 6.12.06. עובדת מותה, כמו גם פרטים שונים אודות זירת הרצח, נודעו בקצרין באופן נרחב כבר בליל האירוע. תושבים רבים נטלו חלק בחיפושים אחריה ורבים התקבצו לאחר מכן בבית הספר. עוד באותו לילה אף שודרו כתבות בערוצי החדשות (נ/16). בתוך כך, אף נפוצו שמועות שונות אודות אופן ביצוע הרצח, עובדה שגם לה נודעת חשיבות, כפי שאראה להלן.
30. עם היוודע דבר מציאת המנוחה, הוקם צוות חקירה אשר מנה מעל 40 חוקרים. עוד באותו ערב ניתן למנות שלל פעולות חקירה שבוצעו על ידי צוות החקירה, כגון בחינת הזירה ותיעודה על ידי המעבדה הניידת של המז"פ. גם למחרת, 7.12.06, בוצעו עשרות פעולות חקירה. בכללן, גביית עדות ממנקה בית הספר ויקטור קולסניקוב (להלן: "ויקטור"), שלעדויותיו מאותו מועד ומהיום שלמחרת אתייחס בהמשך, גביית עדות נוספת משי יפרח, חברתה של המנוחה (להלן: "יפרח"), אשר מסרה כי במועד הרצח הבחינה באדם בעל חזות רוסית, אוחז דבר בידיו ועולה למבנה כיתות י', ופעולות טכניות רבות נוספות (ראו סיכומי המאשימה פרק ב' עמ' 20 ואילך וכן ראו יומן הצח"מ (נ/128א עמ' 1-12). ביום שלאחר מכן - 8.12.06 מסרה פסיכולוגית בית הספר, הגב' רות נשרי (להלן: "נשרי"), עדות אודות אדם אותו זיהתה כגנן בית הספר, שהתנהג באורח עצבני ונסער בחדר המורים בשעה 14:15. בעקבות עדות זו נעצר הגנן ישראל נפתלי. כן נחקרו רבים נוספים ובוצעו פעולות, כולל הובלה והצבעה, ועוד.
31. הנאשם, כמו עובדים נוספים בבית הספר, זומן למסור עדות במשטרה רק בשלב מאוחר יותר. הודעתו הראשונה נמסרה ביום ראשון 10.12.06 (ת/1). מדובר בעדות פתוחה ושלא תחת אזהרה. למחרת היום – 11.12.06 - נחקר לראשונה באזהרה, וביום 12.12.06, לאחר שנערכה לו בדיקת פוליגרף, הוא נעצר. בסה"כ (כולל הודעתו מיום 10.12.06) נחקר הנאשם 9 פעמים עד למסירת ההודאה. מתוך כך, פעמיים ביום 18.12.06, כאשר בין לבין נבדק על ידי פסיכיאטר (ת/102). בלילה שבין ה – 18.12.06 ל – 19.12.06 התוודה הנאשם בפני ארתור ברצח המנוחה, ולמחרת – 19.12.06, מסר הודאה בפני חוקריו ושחזר את הרצח.
חקירות הנאשם
32. במסגרת החקירות, הנאשם מסר את גרסתו להתנהלותו ביום הרצח ולעניינים נוספים. להלן אתאר את עיקרי הדברים שעלו בחקירות לפי סדרן, תוך שאתן דעתי לטענות ההגנה הנוגעות להתנהלות גורמי החקירה. אציין, כי בניהול חקירות הנאשם נטלו חלק בעיקר ארבעה חוקרים: יוסי זמואלסון (להלן: "יוסי"), יעקב מלכא (להלן: "מלכא"), אלכסנדר (סשה) סטרג'וסקי (להלן: "סשה") ויורם אזולאי (להלן: "אזולאי").
העדות הפתוחה מיום 10.12.06 (ת/1) -
33. לדברי הנאשם, הוא עבד בבית הספר בריצוף המקלטים. במועד האירוע עבד במקלט מספר 2 החל מהשעה 8:30 ועד לשעה 17:30, ולא ראה ולא שמע מאום. לדבריו, במהלך עבודתו הוא נוהג להאזין למוסיקה באמצעות נגן מוזיקה (המכונה בפיו "פלייר" ולהלן: "הנגן" או "הפלייר"), ואינו מסיר אותו גם כשהוא יוצא מהמקלט. לפיו, הוא יוצא מהמקלט כדי ללכת למזנון, להכין קפה מספר פעמים ביום בחדר המורים, וכן לשירותי הגברים בקומה הראשונה. במועד האירוע נכנסו למקלט מספר פעמים מי מאנשי התחזוקה בבית הספר כדי לבדוק איך מתקדמת העבודה. הנאשם יצא למזנון באותו יום בשעה 11:30. כן יצא לשירותים מספר פעמים. עוד הוא מציין כי שמע שהרצח בוצע בשירותים בקומה השנייה, אך אינו יודע באיזה שירותים מדובר. בתום העדות נתן הנאשם את הסכמתו לבדיקת פוליגרף ולדגימת דנ"א.
חקירה מיום 11.12.06 (ת/2) –
34. המעבר ממסירת עדות פתוחה לחקירה באזהרה הוסבר היטב על ידי אזולאי. לפיו, הנאשם נשאל אודות לבושו ביום הרצח וסיפר כי חפציו נותרו במקלט. רק לאחר שפנו ללכת עמו למקלט להביא את החפצים, "נזכר" הנאשם כי השליך את המכנסיים. בכך עורר הנאשם את חשדו של אזולאי, שהורה לחקור אותו באזהרה.
בשונה מחברי, לא מצאתי להטיל ספק בדברים אלה שמסר אזולאי. אכן, מהלך זה לא תועד במזכר (ואף החקירה לאחר מכן לא תועדה גם בצילום, ולכך אדרש בהמשך, בפרק על מחדלי החקירה) ואולם, תימוכין, גם אם חלקי לדברים, מצוי הן בדברי החוקר מלכא (עדות מלכא עמ' 603) והן בעדות החוקר יניב אשור (עדות אשור עמ' 1382), ומהווה מהלך עניינים הגיוני למעבר לחקירה באזהרה.
יתר על כן, מהלך עניינים זה לא נסתר חזיתית על ידי הנאשם בעדותו בפנינו, אשר בעיקרו של דבר לא זכר כלל את ההתרחשות, ולאחר מכן ביקש להשיב תשובה "לוגית" "אני עוד פעם אומר אני לא יודע איך זה קרה, איך הגעתי לגנאח ...לא זוכר אבל הכל יכול היות... ועוד סליחה אני לא חושב שאני יכול להסכים ללכת לבית הספר כי הבגדים שלי כל הציוד וגאנח אני בטוח לא הולך לבית ספר כי אני אין לי שם מה לחפש כי זה אצל גנאח זה פשוט לא הגיוני שאני אומר בוא בבית ספר" (עדות הנאשם עמ' 3078).
35. עיקר החקירה באזהרה מתמקד בשלב זה בבגדיו ובהשלכת המכנסיים. באשר לבגדים, הנאשם מספר כי במועד הרצח לבש חולצה כחולה ארוכה ועליה לוגו של "שטראוס", ומכנסי עבודה כחולים מכותנה תוצרת רוסיה, עם שני כיסים בצדדים תפורים מעל המכנס. לדבריו, מדובר במדי פועל שהביא מרוסיה, וחולצה התואמת למכנסיים מצויה בביתו. כן סיפר, שיומיים טרם לחקירה (קרי בשבת 9.12.06), השליך למכולת אשפה שליד ביתו את המכנסיים, משום שהיו מלוכלכים בצבע לבן ובדבק וקצרים ממידותיו, בשל עליה במשקל.
בהמשך חקירתו פירט בפני החוקרים באילו כלי עבודה הוא משתמש, לרבות סכין יפנית אותה הוא נושא על חגורת מכנסיו. באותה סכין עשה שימוש ביום הרצח, והיא נתפסה עם תיקו על ידי החוקרים עובר לחקירה. כן סיפר אודות אוסף הסכינים בביתו, המשמש לו תחביב.
הנאשם חזר על פירוט יום עבודתו. בתוך כך הוסיף, כי בשעה 13:00 לערך יצא להכין קפה בחדר המורים, שם שטף ידיים, הכין קפה וחזר למקלט. לדבריו, בחדר המורים שהה 3-5 דקות לצורך הכנת קפה. זאת עשה תוך האזנה למוסיקה ו"אולי אני ענטזתי קלות תוך כדי שמיעת המוזיקה אבל זה לא במאה אחוזים ואם ענטזתי - אז רק ברגל.." בהמשך סיפר, כי נהג באופן רגוע באותו יום ושלא הייתה לו כל סיבה להיות עצבני.
עוד הוסיף, כי מעבידו – אלי דעי (להלן: "דעי"), הביא לו בצהריים דבק לצורך העבודה. לדבריו, הוא המתין לדעי ליד השומרים בשער בית הספר. לאחר שהובא הדבק נטל אותו ושב למקלט, שם שהה עד סוף היום. בשעה 16:40 הלך לשטוף את כלי העבודה. לאחר מכן החזירם למקלט ועלה לחדר המורים להכין קפה. בחדר המורים פגש במנקה רוסיה שאת שמה לא הכיר ובבחור נוסף, עבורו תרגם משהו בעניין השכר. לאחר מכן הלך לביתו. בשעה 21:30 נודע לו על בעיה כלשהי עם תלמידת בית הספר, ולמחרת התברר כי נרצחה. לדבריו, שמע כי המנוחה נחתכה בגרונה וכי נדקרה פעמיים בבטן ובלב.
36. לא ראיתי ממש בטענת הסנגור, לפיה משהתגלה כי זרק את מכנסיו, חיברו השוטרים מיד את דמותו של הנאשם לקביעות שגויות ומניפולטיביות (לא פחות) שהיו בידיהם, כתוצאה מעדויות נשרי ויפרח. לעדויות יפרח ונשרי (כמו גם עדויות נוספות שנאספו על ידי החוקרים במהלך החקירה) אדרש במידת הצורך בהמשך. אבהיר, כי מדובר בעדויות שנאספו במהלך החקירה, ובתור שכאלה הצדיקו בירור מול הנאשם.
37. במסגרת חקירה זו לא הועמד הנאשם על זכותו להיוועץ בעורך דין. הטענה בדבר פגיעה בזכות ההיוועצות תידון בהמשך פרק זה.
חקירה מיום 12.12.06 (ת/3 מט 160/06) -
38. לאחר שעבר בדיקת פוליגרף, במסגרתה נמצא דובר שקר ביחס לשאלת מעורבותו ברצח, נעצר הנאשם ונחקר בשלישית. בחקירתו הוטחו בו ממצאי הפוליגרף, העובדה שהשליך את מכנסיו, ואי דיוקים כאלה ואחרים בהודעות שמסר. כן נשאל לגבי אוסף הסכינים שנמצא בביתו.
39. במסגרת החקירה שב הנאשם וסיפר על מהלכיו ביום האירוע. הוא הוסיף, כי במועד זה שב לעבודה לאחר שלא עבד מספר ימים, משום שלא הייתה לו הקרמיקה הדרושה להשלמת העבודה. לדבריו, הקרמיקה הובאה על ידי דעי בסביבות השעה 9:00 בבוקר. אז פנה לעבודתו ועבד ברציפות. מהמקלט יצא רק לצורך הכנת קפה או קניית כריך, אותו אכל במקלט, וכן בצהריים, עת המתין לקבלת הדבק. לאחר מכן שב לעבודתו. הנאשם שוב תיאר את המכנסיים שלבש, טען כי חמותו ראתה שהשליך אותם, וביקש ללכת לחפשם.
40. ביחס להתנהלותו בבית הספר, הנאשם סיפר כי הוא אינו פונה לתלמידים. לדבריו, פעם אחת או פעמיים נגשו אליו ילדים וביקשו סיגריה, אך הוא סרב להם. עוד סיפר אודות אירוע נוסף, במועד שלא זכר, בו נתקל בשתי בנות באזור המקלט. לדבריו, לאחר שלא הבין את תשובתן לשאלתו בדבר מעשיהן שם, הסתובב והלך מהמקום. הנאשם חזר וציין שעבד תמיד עם הפלייר על אוזניו, על מנת שלא להיות בקשר עם הילדים. אציין, כי בחקירה זו ניכרים חשדנותו ביחס לילדים וחששו "להסתבך" כתוצאה ממגע עימם.
41. במסגרת חקירה זו נשאל הנאשם האם ראה פעם מכות בבית הספר, והשיב כי ראה בעבר כיצד בנים מכים זה את זה, אך לא ייחס לכך חשיבות. עם זאת, מיוזמתו הוסיף, כי פעם אחת, כשבוע לפני הרצח, ראה שבתא הראשון בשירותים שליד המקלט השני היו "עקבות דם". לדבריו, הוא לא זוכר מתי ראה "אבל זה לא היה ביום ההוא. לא ברביעי. זה היה... לפני יום רביעי. בערך כשבוע לפני. נראה לי שאמרתי לאישה שמנקה, היא אומרת... לדעתי, משהו אמרתי לאישה שמנקה, היא אומרת... "זה נורמלי". כאן באופן קבוע... אמרו לי שיש שם קבוע טיפות דם. שם דבר לא נורא. לא ייחסתי לזה משמעות גדולה". לשאלה מתי זה היה השיב "אני לא זוכר את היום המדויק.... בערך... השישי זה יום רביעי, זה אומר שאי שם ב-... בתאריך השלושים. אי שם בתאריכים האלה. אולי בתאריך הראשון. אני לא יו... לא יכול להגיד במדויק. את זה ראיתי, כן". לשאלה בדבר כמות הדם, השיב "טיפה. נראה לי אחת על... אחת או שתיים על (עברית) אסלה, על הרצפה כשתי טיפות. וזהו... בתאריך הראשון, או בשלושים ואחד, בערך זה... כלומר יוצא נובמבר. סוף נובמבר... כן בשל גברים..." (מט 160/06 חלק 2 עמ' 60-62/98). בהמשך, אף השיב לשאלת החוקר על היום "הקונקרטי ההוא" (הכוונה ליום הרצח), כי לא ראה דם במקום כלשהו בבית הספר (שם, בעמ' 77/98).
42. עוד סיפר הנאשם בחקירה זו כי באותו יום, בסביבות השעה 21:30, התקשר אליו ראובן ג'נח (להלן: "ג'נח"), אצלו אמור היה להתחיל לעבוד למחרת היום. לדבריו, "ובשעה תשע ארבעים קיבלתי צלצול (טלפון), כי אחרי בית הספר הייתי צריך, ביום חמישי, לנסוע לראובן ... והתחיל להסביר ש.. קרתה איזשהי בעיה בבית הספר, ושאני מחר לא עובד... אני ניסיתי להסביר ... לו... להבין, הוא אומר "תקרא לאישה" אמרתי שהיא יָשְׁנָה. והיא האכילה את הקטנטן, היא לא ישנה. ו.. כשאישה יצאה, אמרתי, "אולה, ראובן משהו התקשר, אומר, משהו קרה בבית הספר," אבל אני לא הבנתי. אני לא מכיר את כל המושגים האלה, שבעברית. אני לא יכול להבין אותם..." בהמשך הוסיף לעניין שיחת הטלפון הנ"ל כי "ולמה התקשר אלי ראובן? כי הייתי צריך לעבוד, הוא אמר, אם הבנתי אותו נכון, זאת הייתה הבת של החבר שלו. לכן הוא התקשר אלי, ואמר שבחמישי בית הספר לא עובד. זה, ביום הזה נודע לי על הרצח. אני רק לא ידעתי מה. אני הבנתי שקרה משהו. חשבתי שאולי ילדה נפלה, ושם אולי ריסקה משהו. את זה חשבתי. אני פחדתי, שזה קרה ב-(עברית) מקלט שלי. כי אז מתחילות אי-נעימויות. אם תובעים בבית משפט את (עברית) הקבלן. ו-(עברית) הקבלן (רוסית) מפיל על מי שפעל, ו... אני פחדתי מזה. והסתבר (שזה) הרבה יותר מפחיד". (שם עמ' 87-92/98). לשאלה אם למקלט שלו יש כניסה חופשית השיב בחיוב, והוסיף כי אי אפשר לנעול את הדלת אלא סתם תולים את המנעול.
43. בחקירה זו מעלה הנאשם לראשונה את המושג "רצח באפקט". לטענת הסנגור, החוקר הוא דווקא זה שמעלה ראשון אפשרות זו. לבחינת הטענה ראוי להפנות לדיאלוג המלא כדלקמן (חקירה מיום 12.12.06 מט 160/06 חלק 1 עמ' 41-42):
הנאשם: "אם מישהו רצח, תמצאו. אני יכול לעזור בהכל במה שאני יכול, אני אעזור לצוות החקירה. כי זה לא באינטרסים שלי לקחת על עצמי רצח. של מישהו."
חוקר- יוסי: "אתה לא צריך לקחת, אם זה של מישהו. אם זה של מישהו, אל תיקח."
הנאשם: "זה לא שלי, לא מעשה ידיי. יש לי ילד קטן. ואני לא רוצה... אני הייתי חושב תחילה לפני שהייתי עושה משהו, כדי (כך במקור) לזרוק את שניהם."
חוקר- יוסי: "נו, יכול להיות יש את הדברים ההם שאנשים עושים, כשהם לא חושבים."
הנאשם: "לא. אצלי לא קורים כאלה. אני קודם חושב, אחר כך עושה."
חוקר- יוסי: "תמיד קורה. וכל בן אדם יכול להגיד "אני בהתחלה חושב". לפעמים קורה עניין כזה, אתה יודע (מראה עם היד "השתגע")"
הנאשם: "קורה ש... אבל זה נקרא מצב אפקט (אי שפיות זמנית). אבל להכניס אותי למצב הזה לא כל כך קל."