מהדיאלוג עולה שהחוקר הצביע על אפשרות לעשיית מעשה ללא מחשבה. להתרשמותי, אין הכרח כי מדובר בפרשנות אותה מייחס לו כעת הסנגור, קרי מצב של אי שפיות, אלא דווקא של היעדר תכנון מראש.
יוער, כי בציטוט לעיל הובאה גם "פרשנות" של המתרגם אודות תנועת היד שמבצע החוקר. כפי שמציינת המאשימה, ההסכמה לתרגום שסופק בהליך זה על ידי הנאשם לא כללה הסכמה לפרשנות המתרגם. מכל מקום, מקובלת עלי טענתה כי תנועת היד, כפי שהיא מתוארת בתרגום, נראית באופן חלקי בלבד. ספק אם יש ליתן לה את הפרשנות שמבקש לתת המתרגם, במיוחד שעה שהחוקר והנאשם לא נחקרו בנקודה זו.
עם זאת ומכל מקום, לא ניתן לחלוק שמושג ה"אפקט" נשמע לראשונה מפיו של הנאשם.
חקירה מיום 13.12.06 (ת/7 מט 119/06) –
44. בסמוך לאחר תחילת החקירה, החוקרים מטיחים בנאשם כי דמה של המנוחה נמצא על חפציו/בגדיו. כידוע, דם המנוחה לא נמצא על כליו או בגדיו של הנאשם. בין הצדדים ניטשה מחלוקת באשר למידת הלגיטימיות של תרגיל החקירה הנ"ל ובעיקר, בשים לב לכך שבענייני משקל עסקינן ולא קבילות, ביחס להשפעה של תרגיל זה על הנאשם. אדרש לסוגיה זו בהמשך, לפי שניתן להעריך את מידת השפעת אותו תרגיל רק בהקשר של ההתוודות וההודאה, ותוך התייחסות גם לדינמיקה בין הנאשם למדובבים.
לעת הזו, לנאשם לא נמסר היכן נמצא הדם. בהמשך החקירה הוא נשאל שאלות היכן יכול היה להימצא דם, ומשיב כי הדבר אינו אפשרי. גם את האפשרות התיאורטית, שמי שרצח את המנוחה נכנס למקלט וכך הגיע הדם לכליו, לא ראה כאפשרות מסתברת, אם כי בהמשך ניסה להעריך לאילו כלים יכול היה להגיע הדם.
45. בחקירה זו מספר הנאשם אודות היסטוריית התעסוקה שלו בארץ, קשייו להשגת ויזה, נישואיו לרעייתו והמעבר לקצרין. לעניין תיאור הרצח, שב וחזר על השמועות ששמע, לרבות שהמנוחה נאנסה. לשאלתו בדבר העונש הצפוי בעבירת רצח, החוקר משיב לו כי על רצח בישראל מקבלים מאסר עולם.
46. עוד מספר הנאשם, כי אף שבשגרה חמו מופקד על הכביסה בבית, הרי שדווקא הפעם הוא שכיבס את בגדי עבודתו, שכן באותה שבת נסעו הורי אשתו לבתם בנתניה. כן הוסיף, שהשליך באותו מועד זוג מכנסיים נוסף בצבע אפור, שהיו קרועים.
47. בהמשך אותו יום הוארך מעצרו של הנאשם ב – 8 ימים. בדיון בהארכת מעצרו פגש את עורך הדין שייצג אותו דאז – עורך דין אריה הרמלין. אבהיר, כי מדובר היה בייצוג פרטי שנשכר על ידי משפחתו עוד ביום 12.12.06 (ראו סיכומי ההגנה עמ' 16), אך הנאשם סבר כי מדובר בסנגור ציבורי. בהמשך אתייחס לנקודה זו, בהקשר של טענת ההגנה כי נמנעה מהנאשם זכות ההיוועצות.
48. בהתאם למזכר שערך החוקר מלכא מאותו יום (ת/230), הנאשם תוחקר בהמשך להארכת מעצרו למשך כשעה וחצי. עם זאת, מה שהונח בפנינו מתחקור זה הינו מזכר קצר הכולל אמירות כלליות בלבד, ובכללן היעדר הסבר בפי הנאשם לכך שנמצא דם על הכבל המאריך שלו.
49. במאמר מוסגר יוער, כי המאשימה מאשרת שעל הכבל לא נמצא דם. גם לעניין זה אדרש במסגרת הדיון בתרגיל החקירה, שייערך בנפרד.
חקירה מיום 14.12.06 – (ת/12 מט 164/06)-
50. בחקירה זו מספר הנאשם לראשונה, כי לאחר שחשב על סדר יומו, הוא נזכר כי את הדם שראה בשירותי הבנים ראה למעשה ביום הרצח, בין השעות 14:00-14:30, ולא מספר ימים קודם, כפי שסיפר בחקירתו מיום 12.12.06. לדבריו, הוא נכנס לחדר השירותים למלא מים לצורך הכנת הדבק שהביא לו מעבידו. "לאחר שמילאתי מים ... נכנסתי להשתין... צרכים... וראיתי טיפות דם. בפנים [הכוונה לתא – ת.נ.ש]" (מט 164/06 חלק 1 עמ' 16-17). בשונה מדבריו בחקירה מיום 12.12.06, הוא מספר כעת כי ראה טיפות גדולות של דם - "ראיתי ... כאן ... טיפות דם. ליד ה-(עברית) אסלה (רוסית) עצמה היו גדולות כאלה ... ממש ליד ה-(עברית) אסלה היה הרבה טיפות גדולות... וכאן הרגל של האסלה... על הרגל, לדעתי, הייתה טיפה לא גדולה עם שביל" (שם, בעמ' 24-25). לדבריו, אולי דרך עליהן, ואפשר שכך הועבר הדם לחפציו או בגדיו. בהמשך, הוא עסוק בלשער עם החוקרים היכן יכול שיימצא דם של המנוחה.
51. עוד הוא מספר, לראשונה, כי לא עבד במקלט 2 בלבד באותו יום אלא גם השלים עבודה במקלט 4, וכן בדק אם נותרה פסולת מעבודתו במקלט 3. לדבריו, כל האמור התרחש עד לשעה 15:00, כאשר לצורך העבודה במקלט 4 נטל מפתח מאחד מאבות הבית בבית הספר - מיכאל הרוש (להלן: "מיכאל") ולאחר מכן החזירו אליו, הכין קפה, ובערך בשעה 15:05 עישן ושתה קפה. לבסוף, השלים את העבודה במקלט 2 וסיים בשעה 16:30 לערך (לפרטים שוליים, לכאורה, אלה, תהיה משמעות בהמשך).
חקירה מיום 15.12.06 – (ת/17 מט 167/06) -
52. גם במסגרת חקירה זו חוזר הנאשם ומספר על מהלכיו ביום העבודה, ומפרט את סדר יומו. לאורך החקירה מעלים חוקריו את האפשרות שהמנוחה עלבה בו או התחצפה אליו, וכי אפשר שהתרגז והתפרץ. הנאשם השיב כי בכל עת הפלייר על אוזניו, קרי, אינו שומע כלל את דברי הילדים. גם אם מעליבים אותו הוא מעדיף לשתוק, ואינו מתרגש מכך. ממילא, איש מהילדים לא דיבר איתו. אפילו שלום לא אמרו לו. לא הייתה לו כל סיבה להרוג את המנוחה. עם זאת, לראשונה, הוא מספר כי את הבנות אשר נכנסו למקלט ושעליהן סיפר בחקירה מיום 12.12.06, ראה למעשה ביום הרצח. לבנות אלה היה שיער מתולתל, שלא כמו השיער הארוך של המנוחה (מט 167/06 חלק 2 עמ' 87).
53. כפי שמציין הסנגור, בשלב כלשהו נאמר לנאשם על ידי אחד החוקרים כי התקבלו כבר תוצאות בדיקות המעבדה, שכעת החקירה התקדמה, ושהם יודעים שהוא הרוצח. אולם, הנאשם עומד על הכחשתו. הוא מציין בהמשך כי יכול להיות שנגע בדם בשירותי הבנים, אפשר שדרך עליו, נשא אותו והעבירו לכליו. עם זאת, הוא ימתין לתוצאות חוות הדעת שיראו כי אין טביעות אצבע שלו, שכן לא היה כלל בקומת הרצח, כי הסכינים שברשותו נקיות וכי אינו מעורב במעשה. בהמשך, החוקר מאשר בפניו כי הם עדיין ממתינים לתוצאות הסופיות, וכי לוקח זמן לקבלן. אז יהיו בידם ראיות שירשיעו או שיזכו אותו (חלק 3 עמ' 70).
54. בחקירה זו משמיע הנאשם, לראשונה, גרסה חדשה אודות הדם שראה בשירותי הבנים, וזאת מתוך רצון להסביר את תוצאת הפוליגרף. הוא הודה ששיקר בחקירתו הראשונה, ושלמעשה ידע שראה את הדם ביום הרצח ולא שבוע קודם לכן. בנוסף, הנאשם הסביר את כישלונו בבדיקת הפוליגרף בכך שקשר בין הדם שראה לבין הרצח. במהלך החקירה התקיים הדיאלוג הבא:
הנאשם: "אני חשבתי על כך, שייתכן שהדם הזה הוא של הילדה הזאת. ייתכן, אני לא אמרתי..."
חוקר- יוסי: "רשום כאן ש... נו? כשישבת איתי בחקירה, הראשונה, מיד אחרי המעצר שלך, למה לא אמרת לי על זה?"
הנאשם: "אני לא חשבתי. אני התחלתי להיזכר ביום, אבל זה לא בא. אתה מבין, "
חוקר- יוסי: "חכה, שנייה, שנייה."
הנאשם: "זה לא בא"
חוקר- יוסי: "חכה. שנייה."
הנאשם: "סתם ככה – הופ, כל היום כמו ציור"
...
הנאשם: "אני לא יכול"
...
הנאשם: "אני לא (עברית) מחשב (רוסית) כדי להעלות הכל "
חוקר- יוסי: "אתה ...אתה אומר..."
הנאשם: "אני לא יכול לספר הכל"
חוקר- יוסי: "אתה אומר לי שני דברים. אתה אומר שבפוליגרף ידעת על זה ולא דיברת"
הנאשם: "אני חושב שבגלל זה הוא הראה שאני משקר"
חוקר- יוסי: "אתה אומר – ידעת ולא דיברת. לאחר המעצר... כשישבת איתי בחקירה כשישבת בראשונה, אני עוד אמרתי לך "אתה חשוד ברצח", לא סתם "הלכת והשתנת על שתי אצבעות", "אתה חשוד ברצח", לא מצאת לנכון להגיד לי שיכול להיות שראית דם בשירותי גברים?"
הנאשם: "בזמן ההוא שהייתי בפוליגרף, לשאלה... "רצחת את הילדה או לא?" צץ לי בראש:... "דם". "ייתכן שזה דם של הילדה הזאת.""
(מט 167/06 חלק 3 עמ' 11-12).