ובהמשך:
חוקר- סשה: "אתה תבין שפיספסת את האפשרות של חרטה בלב גלוי (בלב נקי)"
הנאשם: "זה אני..."
חוקר- סשה: "אתה מבין?"
הנאשם: "זה כן, את זה אני מבין"
חוקר- סשה: "אז תתחיל לנגוס במרפקים, אבל כבר אי אפשר יהיה לעשות משהו. "
הנאשם: "אני מבין נפלא."
חוקר- סשה: "האפשרות הזאת יש לך עכשיו. אתה מבין? יש עכשיו, אנחנו מדברים עכשיו איתך, היא קיימת עכשיו. אתה לא נמצא במצב ההוא כדי: "נו זין כמה לא אכפת" זה לא המצב, אתה מבין? ... "
(חלק 1 עמ' 27-28).
עוד ומיד בהמשך הדברים, לאחר שהנאשם מכריז שוב על חפותו, הוא מוסיף "אני יודע איזה עונש יכול להיות על זה. אבל אני יודע, שכשתקבלו את הכל, כל ה... העונש..." משיב לו החוקר כי "העונש נבדל בהתאם לנסיבות. אתה מבין? כל דוקטרינה משפטית כזאת מקבלת נסיבות. אין דוקטרינה משפטית כזאת, אולי רק בסוריה"...."יש לקחת את כל הנסיבות לתשומת הלב ... אבל כדי לקחת לתשומת הלב, צריך לקבל גרסה. אתה לא נותן גרסה" (שם, עמ' 28-29).
לעניין "ההודאה בלב נקי" אדרש בהרחבה בהמשך.
64. הנאשם מתבקש שוב ושוב למסור גרסה אחת ולא שלל השערות כפי שעשה (לפיהן אפשר שרצח את המנוחה באפקט), והוא מבקש שהות לחשוב על הדברים. לדבריו, הוא מבקש לשתף פעולה עם צוות החקירה. עם זאת, הוא בכל זאת מוסיף ומסביר לחוקר, לשאלה האם הוא מפחד:
הנאשם: "שום דבר, סשה. אתה מבין, להתחזות, לעשות מעצמי מטומטם, זאת לא היציאה להתחזות למטומטם."
סשה: "גם אני אומר לך על זה."
הנאשם: "ואני אומר על זה."
סשה: "ואני אומר לך על זה, שזאת לא היציאה."
הנאשם: "אילו הייתי רוצח (הורג) את הילדה, הייתי זוכר את זה. הייתי מוציא ושם את זה.."
(חלק 2 עמ' 5).
בסופו של דבר, הוא שוב חוזר ואומר כי סיפר לצוות החקירה אודות מצבו כדי שצוות החקירה ובית המשפט ידעו שהוא היה יכול לעשות זאת, וכעת מצפונו נקי.
65. לאחר חקירה זו, הנאשם מוחזר לתא המעצר, שם יתוודה ברצח המנוחה בהמשך הערב בפני המדובב.
סיכום ביניים
66. עיון בתיעוד חקירות הנאשם מלמד על גרסה מתפתחת מצדו, המתאפיינת בשינויים ובפרטים סותרים גם בנושאים לכאורה שוליים, כגון סדר יומו, או הקשר שהיה לו עם הילדים במהלך עבודתו בבית הספר וביום הרצח. בסוגיות מסוימות, כגון המכנסיים שלבש באותו יום, התנהלותו בבית או תוכן השיחה עם ג'נח, גרסתו של הנאשם נסתרת חזיתית על ידי העדויות המשיקות, ועל כך עוד ארחיב. לעצם החקירה, הרי שזו לא הותירה בי רושם שנוהלה באופן בלתי הוגן או דורסני, או ככזה אשר שלל מהנאשם אפשרות מעשית למסירת תשובות אמיתיות לשאלות החוקרים. ברובה היא נוהלה בשפה הרוסית, באופן שתוכנה היה מובן לנאשם, ואפשרה לו מרחב ביטוי מלא. למעט תרגיל החקירה בעניין הדם וסוגיית ה"הודאה בלב נקי", אשר יידונו בהמשך, לא נעשה בחקירות שימוש בתחבולות נפסדות כלשהן, ולא מצאתי כי נפל בהן פסול אחר.
אכן, אין לכחד כי מפעם לפעם הופעל על הנאשם לחץ, והוטח בו כי ביצע את הרצח וכי אינו דובר אמת. אולם, לטעמי, הלחץ שהופעל לא חרג מגדר כזה המתחייב מחקירה ככלל, ובמיוחד כאשר מדובר בחקירת מקרה רצח.
67. ההגנה טענה כי בהטחת מכלול העדויות המשיקות בפני הנאשם, כמו גם הטחה בדבר קיומם של ממצאים פורנזיים שלא היו, הועמד הנאשם בפני "מציאות מדומה". לפי שסוגיית תרגילי החקירה תידון בהמשך, אציין כאן בתמצית בלבד, שכבר נקבע בפסיקה כי "הדעת סובלת העמדת חשוד בפני מציאות מדומה כבסיס להחלטה אם למסור הודייה אם לאו, שהרי המציאות האמיתית ידועה לו ועצם הליכתו שולל מדברת לחובתו" (יעקב קדמי, "על הראיות", חלק ראשון, עמ' 75 – ולהלן: "קדמי"). לצד זה אדגיש, כי לא התרשמתי כלל שהיה בחקירות כדי לייצר עבור הנאשם משום "מציאות מדומה", בוודאי לא באופן שלא הותיר בידו ברירה אלא לגייס בדיה לשם חילוצו מזרועות חוקריו.
68. לבחינת טענת הנאשם באשר לאופן הסובייקטיבי בו נתפסו על ידו הדברים שהוטחו בו, וזאת על רקע מאפייני אישיותו, מצבו והלחץ בו היה נתון, אדרש בהמשך במסגרת בחינת משקל הודאותיו.